האפיפיור בקבלת הקהל: הבחנה עוזרת לנו למצוא את האלוהים במצבים שאינם צפויים
מאת בנדיקט מאייקי, ישועי
ביום רביעי, במסגרת קבלת הקהל השבועית, המשיך האפיפיור פרנציסקוס בנושא ההבחנה.
איגנציוס הקדוש מלויולה
האב הקדוש נזכר בדוגמה של איגנציוס הקדוש מלויולה, ובאירוע מכריע בחייו של הקדוש כשהיה בבית והחלים לאחר שרגלו נפצעה בקרב. כדי להפיג את השעמום, איגנציוס הקדוש חיפש משהו לקרוא. הוא העדיף סיפורים על אבירים, אבל למרבה הצער מצא בבית רק סיפורים על חיי קדושים.
במהלך הקריאה החל איגנציוס הקדוש לגלות עולם אחר ששבה אותו ונראה שהוא מתחרה בזה של אבירים, והוא הוקסם מדמויותיו של הקדושים פרנציסקוס ודומיניקוס, מתוך רצון לחקות אותם.
בראשו של איגנציוס הקדוש צצו מחשבות רבות, והוא החל להבחין בהבדלים. באוטוביוגרפיה שלו, הקדוש מציין שכאשר חשב על דברים שבעולם, הוא חש עונג רב, אך לאחר מכן, הוא הרגיש יבש ועצוב. במקום זאת, כאשר חשב לנסוע לירושלים יחף ולנהוג בצנע, הוא מצא הנאה לא רק תוך כדי המחשבה על כך, אלא גם כאשר חדל.
הזמן ונקודת הסיום של המחשבות
האפיפיור פרנציסקוס ציין כי שני היבטים בולטים בחווייתו של איגנציוס הקדוש. ראשית, הזמן, כי מחשבות על העולם מושכות בהתחלה אבל הן מאבדות את הברק שלהן ומשאירות אותנו ריקים ומאוכזבים.
ההיבט השני הוא נקודת הסיום של המחשבות, הוסיף האפיפיור. יש התפתחות של ההבחנה, ואנו מבינים מה טוב לנו לא בצורה מופשטת, כללית, אלא באורך חיינו.
למעשה, איגנציוס הקדוש מניח כללי הבחנה בהם הנחת יסוד חשובה: ״באנשים שעוברים מחטא מוות לחטא מוות, האויב נוהג בדרך כלל כדי להציע להם הנאות לכאורה, מה שגורם להם לדמיין תענוגות הגוף והנאות כדי להחזיק בהם יותר ולגרום להם לגדול בעוונותיהם ובחטאיהם. אצל אנשים אלה, הרוח הטובה נוקטת בשיטה ההפוכה, דוקר אותם ונושך את מצפונם דרך תהליך ההיגיון״.
ואכן, השאלות הגדולות מתעוררות כאשר עברנו כברת דרך בחיים, ואל המסע הזה עלינו לחזור כדי להבין מה אנחנו מחפשים.
הקדוש איגנציוס, שלא חשב על האלוהים כשמצא את עצמו פצוע לאחר קרב, התנסה לראשונה במפגש עם האלוהים בהקשיבו לליבו שלו שהראה לו מהפך - שדברים מושכים ממבט ראשון הותירו אותו מאוכזב, בעוד שבאחרים, שהם פחות נוצצים, הוא מצא שלווה מתמשכת.
האלוהים פועל במצבים לא מתוכננים
היבט נוסף של ההבחנה הוא ״האקראיות הנראית לעין באירועי החיים״, אמר האפיפיור פרנציסקוס.
בתקופת ההבראה של איגנציוס הקדוש לא היו ספרי אבירים, אלא רק חיי קדושים – תקלה שהביאה לנקודת מפנה אפשרית – ורק לאחר זמן מה הבין זאת איגנציוס, ואז הוא הקדיש לכך את מלוא תשומת הלב.
״האלוהים פועל דרך אירועים בלתי צפויים, וגם בתקלות״, הדגיש האפיפיור, והצביע על הקטע מהבשורה עפ״י מתי, בו מסופר על האיש החורש את שדהו ונתקל באוצר קבור. לאחר מכן, האיש מזהה את זה כזכייה של חייו ופועל בהתאם, מוכר הכל וקונה את השדה.
לסיום, ציין האפיפיור כי כושר הבחנה הוא ״הסיוע בזיהוי האותות שבאמצעותם האל מגלה את עצמו במצבים בלתי צפויים, אפילו לא נעימים, כפי שהייתה הפציעה ברגל עבור איגנציוס הקדוש, ומפגש משנה חיים יכול להיווצר מהם לנצח. ״
