האפיפיור לצעירים של ״כלכלת פרנצ׳סקו״: ״כדוגמת פרנציסקוס הקדוש, יש לחבק את העניים״
מאת כריסטופר וולס
״כאשר צעיר רואה אצל צעיר אחר את אותו הייעוד, והחוויה הזו חוזרת על עצמה עם מאות, ואפילו אלפי צעירים אחרים, אז דברים גדולים מתאפשרים...״
כך פתח האפיפיור פרנציסקוס נאומו במילות עידוד אלו לצעירים הלוקחים חלק ב״כלכלת פרנצ'סקו״, והזכיר להם שהם יכולים לשנות את העולם לטובה.
האב הקדוש הכיר בכך שהדורות הקודמים הותירו לצעירים עושר רב, אך ״לא ידעו כיצד להגן על כדור הארץ וכיצד להבטיח שלום״. הצעירים, כך אמר, ״נקראים להפוך לפועלי ולבוני הבית המשותף שלנו״.
חזון נבואי של הסביבה והאדמה
האפיפיור פרנציסקוס הדגיש גם את מודל הנבואה שהיה במוקד ״כלכלת פרנצ'סקו״, והתעקש על הצורך ב״חזון חדש לסביבה ולכדור הארץ״.
בנוסף לקיימות האקולוגית, האפיפיור הפנה גם את תשומת הלב לצדדים החברתיים והרוחניים של הקיימות.
הדבר, אמר, כרוך בזיהוי זעקת העניים בזעקת האדמה, ותמיד לזכור את העניים; בניית מערכות יחסים על מנת להתגבר על ״הרעב לאושר בעולם המודרני״; והכרה בכך שההון הרוחני קודם, וחשוב יותר, מההון הכלכלי.
כבוד, אהבה ודאגה לעניים
כשהוא נזכר באהבתו של פרנציסקוס הקדוש לעניים, האפיפיור פרנציסקוס התעקש ש״כלכלת פרנצ'סקו״ חייבת ״לכבד, לאהוב ולדאוג לעניים, לכל אדם עני, לכל אדם שברירי ופגיע״.
משמעות הדבר, לדבריו, היא לא רק לעבוד למען העניים, אלא לשנות את הכלכלה. אנחנו לא צריכים לאמץ את העוני, כפי שעשה פרנציסקוס הקדוש, אלא חייבים לשנות את הכלכלה כדי להילחם בסבל איתו מתמודדים אנשים.
לבסוף, האפיפיור פרנציסקוס סיכם את דבריו בשלוש נקודות, שתאפשרנה לצעירים לצעוד קדימה.
הוא הזמין אותם להסתכל על העולם בעיניים של העניים שבעניים; לזכור את מי שעובד עם הידיים ואת חשיבות העבודה; ולממש את רעיונותיהם לכדי פעולות קונקרטיות.
