הכמיהה היא המצפן שמכוון אותנו בתהליך ההבחנה

מאת בנדיקט מאיקי, ישועי

במהלך קבלת הקהל של יום רביעי, האפיפיור פרנציסקוס המשיך להרהר על כושר ההבחנה, תוך התמקדות ב״רכיב״ ההכרחי: הכמיהה.

הוא אמר ש״הבחנה היא סוג של חיפוש, וחיפוש, תמיד נובע ממשהו שחסר לנו, אבל איכשהו יודעים״.

כמיהה

בהסבר נוסף על הידע הזה של משהו שחסר לנו, אבל איכשהו יודעים, האפיפיור פרנציסקוס ציין שמדריכים רוחניים מתייחסים לזה כ״'רצון' - געגוע למלאות שלעולם לא מוצאת הגשמה מלאה, והיא הסימן לנוכחות האל בנו״.

הוא אמר שהמילה האיטלקית desiderio, מגיעה מהמונח הלטיני de-sidus שפירושו ״היעדר הכוכב״, כלומר נקודת ההתייחסות, המכוונת את נתיב החיים שלנו.

״הדבר מעורר סבל, חסר, ובו בזמן מתח להגיע אל הטוב שנעדר״, אמר האפיפיור, ומכאן שהרצון הוא ״המצפן להבין איפה אני ולאן אני הולך״.

הכמיהה, המשיך האפיפיור, היא ״לא תשוקה של הרגע״.

בהמחשה נוספת, האפיפיור התייחס למקרים שבהם אנו צמאים, וציין שאם איננו מוצאים משהו לשתות, איננו מוותרים. להיפך, הכמיהה שלנו למים מעסיקה יותר ויותר את מחשבותינו ומעשינו, עד שנהיה מוכנים להקריב הכל על מנת להרוות את צימאוננו.

״מכשולים וכישלונות אינם חונקים את הרצון; להיפך, הם הופכים אותו לחי יותר״, אמר האפיפיור.

כמיהה נמשכת לאורך זמן

״בניגוד לרצון או לרגש בן חלוף״, אמר, ״הכמיהה נמשכת לאורך זמן, אפילו זמן רב, ונוטה להתממש״.

הוא נתן דוגמה של צעיר שרוצה להיות רופא, ויוצא למסלול של לימודים ועבודה שנמשכים שנים רבות.

בחירה זו, הסביר האפיפיור, פירושה שהוא יצטרך להציב גבולות, לומר ״לא״ למסלולי לימוד אחרים, להימנע מהסחות דעת, במיוחד בתקופות הלימודים האינטנסיביות ביותר.

לפיכך, ״הרצון לתת לחייו כיוון ולהגיע למטרה, מאפשר לו להתגבר על הקשיים הללו״.

כמיהה וניסים

לאחר מכן הדגיש האפיפיור שישוע, לפני שעשה נס, שאל את האדם לעתים קרובות על רצונו.

פרנציסקוס נזכר בסיפורו של האיש המשותק בבריכת בית חסדא אותו שאל ישוע: ״אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?״ (הבשורה עפ״י יוחנן ה, 6), האפיפיור פרנציסקוס ציין שתשובתו של המשותק חושפת שורה של התנגדויות מוזרות לריפוי, שאינן מתייחסות רק אליו.

למעשה, שאלתו של ישוע הייתה הזמנה להביא בהירות לליבו, לקדם בברכה קפיצת מדרגה אפשרית, לא לחשוב עוד על עצמו ועל חייו ״כמשותק״, שמנוייד בידי אחרים; עם זאת, נראה שהאיש אינו משוכנע.

כאן ציין האפיפיור כי ״על ידי עיסוק בדיאלוג עם אלוהים, אנו לומדים להבין מה אנחנו באמת רוצים מהחיים.״

הכמיהה מפרידה בין פרויקטים מתמשכים לגחמה

״לעיתים קרובות זה אכן הרצון שעושה את ההבדל בין פרויקט מוצלח, קוהרנטי ומתמשך, לבין אלפי משאלות וכוונות טובות שבהן, כמו שאומרים, 'מרוצפת הדרך לגיהינום'״, אמר האפיפיור.

בייחוד בעידן הזה, שנראה כמקדם את חופש הבחירה המקסימלי, אך בו בזמן מצמצם את הכמיהה ל״כמיהה רגעית״, הציע האפיפיור, אנו מופגזים באלף הצעות, פרויקטים ואפשרויות, ״המסתכנים להסיח את הדעת ולא מאפשרים לנו להעריך בשלווה מה אנחנו באמת רוצים״.

בהקשר זה, הוא ציין שאנשים רבים סובלים כי ״הם לא יודעים מה הם רוצים מחייהם״, וכי ״כנראה שהם מעולם לא יצרו קשר עם הכמיהה העמוקה ביותר שלהם״. לפיכך, הם מסתכנים ״להעביר את זמן קיומם בין ניסיונות ואמצעים מסוגים שונים, לעולם לא להגיע לשום מקום ולבזבז הזדמנויות יקרות. ולכן שינויים מסוימים, אף שהם רצויים בתיאוריה, כאשר מתעוררת ההזדמנות, לעולם אינם מיושמים.״

הרצון לדעת את רצונו של אלוהים

האפיפיור פרנציסקוס סיכם בשאלה מה תהיה תשובתנו אם האדון ישאל אותנו, כמו העיוור ביריחו, ״מה אתה רוצה שאעשה למענך?״

הוא המליץ ​​לנו לענות על ידי בקשה ממנו ״לעזור לנו לדעת את רצונו העמוק ביותר, שאלוהים עצמו שם בלבנו. ולתת לנו את הכוח לגרום לזה להתממש״.