האפיפיור בשבועות: הבה נקרא לרוח אל עולמנו מידי יום
מאת תדאוס ג'ונס
בסעודת האדון החגיגית לרגל חג השבועות שנערכה בבזיליקת פטרוס הקדוש, דרש האפיפיור פרנציסקוס והדגיש כיצד רוח הקודש פועלת בעולם אותו בראה, בכנסייה ובלבבותינו, ומביאה סדר והרמוניה בכל.
רוח הקודש מביאה להרמוניה, לשלום
בהבאת הרמוניה לעולם, הרוח ״מכוונת את מהלך הזמן ומחדשת את פני האדמה״, הסביר האפיפיור. והעולם שלנו כיום, הסובל ממחלוקת ומסכסוכים, זקוק נואשות להרמוניה הזו אליה הוא מתנגד, כך קונן פרנציסקוס, תוך שהוא מציין כיצד בעוד אנו עשויים להיות ״מחוברים״ יותר, אנו למעשה מנותקים יותר אחד מהשני ו״מורדמים באדישות.״ הוא הצביע על האופן שבו המלחמות והעימותים הרבים להם אנו עדים כיום מראים את עוצמתם של אנשים מרושעים אשר מסוגלים לבצע, פעולות איבה הניזונות מרוח הפילוג, השטן, שמשמעותו ״המפלג״.
אבל כדי להתמודד עם רוע המחלוקת הזה, האפיפיור סיפר כיצד האדון בשיאה של הישועה נפח את רוחו הטובה כדי לתת לנו את ההרמוניה הדרושה לשלום אמיתי. רוח הקודש מביאה להרמוניה, כ״רוח האחדות, מביאה שלום״, הדגיש.
הרמוניה מתוך מגוון
בהסתכלות על אופן פעולתה של רוח הקודש בכנסייה, החל מיום חג השבועות, תיאר האפיפיור כיצד הרוח ירדה על כל שליח והעניקה לכל אחד חסדים מיוחדים ומתנה ייחודית. ולמרות שאפשר לחשוב שהמתנות השונות הללו עלולות ליצור בלבול, במציאות, כמו בעולם הנברא, ״רוח הקודש אוהבת ליצור הרמוניה מתוך מגוון.״
כשנזכר כיצד בחג השבועות, רוח הקודש ירדה בלשונות של אש ואפשרה לכל שליח לדבר בשפות אחרות עם אחרים המסוגלים לשמוע ולהבין אותן, האפיפיור הסביר כיצד הרוח משתמשת בשפות רבות ואינה מבטלת הבדלים או תרבויות ״אלא מייצרת הרמוניה של הכל. מבלי לצמצם אותם לאחידות תפלה.״
בהיזכרו במסע הסינודלי המתקיים כעת בכנסייה, אמר האפיפיור כי אירוע זה צריך לסמן ״מסע בהתאם לרוח״, ומעל לכל ״הזדמנות לקבל את הרוח בלב חפץ״, שכן היא ״הלב״ של הסינודליות, הכוח המניע של הבישור״.
האפיפיור הוסיף שהתהליך הסינודלי מציע לעם האלוהים הזדמנות ייחודית למסע ביחד, מלא ברוח, לבנות הרמוניה בכנסייה ולהתחדש.
הרמוניה בליבנו
לסיכום, האפיפיור הסביר כיצד הרוח ״מחזירה את ההרמוניה בלב״ בעת שהיא יוצרת ״אינטימיות עם אלוהים״. האדון העניק לרוח את ״סליחת החטאים, פיוס המחשבה ולהביא להרמוניית הלבבות שנפצעו על ידי הרוע, נשברו מכאב, מובלים על ידי רגשות אשמה״.
האפיפיור המשיך את דבריו באומרו שכדאי לבחון את חיינו ולשאול אם אנחנו מקבלים את ההרמוניה של הרוח בלב חפץ, או אם אנחנו מתנגדים להשתנות, בהיצמדנו לעיסוקים ולרעיונות שלנו. האם אנו ממהרים לשפוט אחרים, מתעלמים מהחולשות שלנו, הוא שאל, והאם אנו מנסים לטפח פיוס ולבנות קהילה? על מנת שנתגבר על המחלוקות, כך אמר, ״הבה נקרא לרוח״. ולקראת סיום התפלל האפיפיור ש״רוח הקודש, רוחו של ישוע ושל האב, מעיין בלתי נדלה של הרמוניה, בידך אנו מפקידים את העולם; בידך אנו מקדשים את הכנסייה ואת ליבנו״.