האפיפיור בקבלת הקהל: למרות הכל, ישוע תומך ומעודד אותנו
מאת דבורה קסטלאנו לובוב
"לצעוד עם ישוע משמעו לחוות את התמיכה בנו למרות הכל – להרוות את צמאוננו ולהתרענן בתוך הקשיים והמאבקים, שמאיימים לחסום או להסיט את דרכנו בחיים כמו אבנים כבדות".
האפיפיור ליאו הארבעה עשר הציע את המילים המנחמות הללו במהלך קבלת הקהל ביום רביעי בבוקר בכיכר פטרוס הקדוש, בעודו ממשיך בסדרת הקטכיזם שלו שכותרתה ישוע המשיח, תקוותנו."
כשהוא משקף את המציאות של החוויה האנושית, האב הקדוש הכיר ברגשות הסותרים שמגיעים לעיתים קרובות ובמגבלות שמסמנות את חיינו.
"לפעמים אנו מרגישים שמחים; בזמנים אחרים, עצובים. אנו עשויים להרגיש ממומשים או לחוצים, מסופקים או חסרי מוטיבציה. אנו חיים חיים עמוסים, מתמקדים בתוצאות, לעתים אף מגיעים למטרות יוקרתיות. בפעמים אחרות, אנו נותרים תלויים - לא יציבים - ממתינים להצלחה או להכרה שלעולם אולי לא יגיעו ," אמר.
"בקיצור," הוא ציין, "אנו מוצאים את עצמנו בפרדוקס: אנו משתוקקים להיות מאושרים, ובכל זאת אושר מתמשך לעתים קרובות חומק מאיתנו."
התמודדות עם המגבלות שלנו
האפיפיור ליאו ציין כי מתח זה חושף הן את מגבלותינו והן את רצוננו העמוק להתעלות עליהן. "אנו משלימים עם מה שחסר לנו, תוך שאנו חשים דחף בלתי ניתן לדיכוי להתגבר עליו. אנו חשים, עמוק בפנים, שתמיד משהו חסר".
עם זאת, הוא הרגיע את המאמינים, כי השתוקקות זו אינה מקרית, "לא נוצרנו לחוסר, אלא למלוא - לשמוח בחיים, ובחיים בשפע."
"רצון עמוק זה בליבנו", המשיך האב הקדוש, "אינו יכול להיות מסופק על ידי תפקידים, כוח או רכוש. הוא יכול להתמלא רק על ידי הוודאות שמישהו תומך בדחף יסודי זה של אנושיותנו - על ידי הביטחון שתקוותינו העמוקות ביותר לא יתבדו".
המשיח הקם לתחייה הוא ודאותנו ותקוותנו
ביטחון זה, אישר האפיפיור ליאו, נמצא בישוע המשיח.
"ודאות זו", הוא הדגיש, "היא מה שאנו מכנים תקווה. זו אינה אופטימיות גרידא - אופטימיות לעתים קרובות קורסת תחת משקל האכזבה. אבל התקווה, התקווה הנוצרית, מבטיחה ומגשימה".
"אחיות ואחים, ישוע הקם לתחייה הוא הערבות לגאולה זו! הוא המעיין המרווה את צמאוננו - הצמא האינסופי למלוא שהונח בליבנו על ידי רוח הקודש".
תחייתו של המשיח, הוא הדגיש, אינה רק אירוע היסטורי, אלא המסתורין הטרנספורמטיבי בלב הזמן.
"הקם לתחייה הוא מעיין חי - הוא אינו מתייבש, ואינו משתנה. הוא תמיד טהור, תמיד נוכח, תמיד מוכן עבור אלה הצמאים".
טעימה משלום נצחי
בציטוט מתוך "וידויים" של אוגוסטינוס הקדוש, דיבר האפיפיור ליאו על הכמיהה הרוחנית העמוקה המעוררת על ידי היופי האלוהי, "נשפת ניחוח, ואני שאפתי את נשימתי ומשתוקק אליך. טעמתי, ועכשיו אני רעב וצמא. נגעת בי, ואני בערתי לשלומך".
"ישוע, בתחייתו, הבטיח מקור קבוע לחיים. הוא החי (התגלות א:18), אוהב החיים, שנצח את המוות", הכריז האפיפיור. "רק הוא יכול לרענן אותנו לאורך המסע הארצי שלנו ולהציע לנו שלום הנמשך לנצח".
רק ישוע, הדגיש, מגיב לשאלות העמוקות ביותר של הלב האנושי: "האם באמת יש לנו יעד? האם לקיומנו יש משמעות? וכיצד ניתן לגאול את סבלם של חפים מפשע?"
המשיח צועד איתנו
"ישוע הקם לתחייה אינו מציע תשובות "מלמעלה", שמנותקות מכאבנו", אמר האפיפיור ליאו. "במקום זאת, הוא צועד איתנו - בדרך שלעתים קרובות קשה, כואבת ומסתורית."
"כאשר המימייה שלנו ריקה, כאשר הצמא הופך לבלתי נסבל", הזכיר האפיפיור, "רק הוא יכול למלא אותה".
האב הקדוש הדגיש כי ישוע הוא לא רק המלווה שלנו אלא גם יעדינו. "בלי אהבתו", אמר, "החיים הופכים לחסרי מטרה - מסע טרגי ללא סוף אמיתי."
הוא הכיר בשבריריות האנושית, וציין כי "פצע החטא" יכול לגרום לנו ליפול, לוותר או להתייאש. אבל אנחנו לא אמורים להישאר בנפילה.
רק השלום שהוא נותן
לכן, עודד האפיפיור ליאו, עלינו "לקום שוב" ו"לעמוד על רגלינו," שכן המשיח הקם לתחייה "מבטיח שנגיע" ו"מוביל אותנו הביתה, למקום בו מצפים לנו, אוהבים אותנו, ומושיעים אותנו".
