האפיפיור בקבלת הקהל: התחייה היא התרופה לעצב

מאת קילצה גאסי

בקבלת הקהל הכללית שלו ביום רביעי בכיכר פטרוס הקדוש, האפיפיור ליאו ה-14 דיבר  על התחייה של ישוע כ"אירוע שאי אפשר לסיים להתבונן בו ולהרהר עליו." הוא טען שככל שמעמיקים בו, כך נשאבים יותר לתוך "אור מדהים ומרתק".

תחיית ישוע, המשיך האפיפיור, יכולה לרפא את אחד האתגרים של העולם של היום: העצב. "העצב, חודר ונפוץ בקרבנו, ומלווה את ימיהם של אנשים רבים", הוא ציין, ותיאר אותו כתחושת ארעיות שמסתננת לתוך המהות הפנימית של האדם שעוצרת את השמחה.

העצב כגנב

"העצב גונב את משמעות החיים ואת כוחם", הסביר האפיפיור ליאו, "והופך אותם למסע חסר כיוון וחסר משמעות".

חוויה מודרנית זו ניתן לראות גם בסיפור שני התלמידים בדרך לאמאוס בבשורה על פי לוקס, אשר חשו ייאוש עקב מותו של ישוע. האפיפיור טען שסיפור זה מעניק לנו דוגמה לעצב אנושי: "סופו של היעד שאליו הושקעה כל כך הרבה אנרגיה, אשר השמיד לחלוטין מה שנראה כמהות חייהם".

כאשר הכול נראה אבוד לשני האנשים, ישוע הופיע בפניהם כזר. הבשורה תיארה אותם כשהם עומדים במקום, "ונראים עצובים". האפיפיור ליאו ציין כי שם התואר היווני שבו נעשה שימוש ממחיש עצב כוללני, והדבר היה ברור על פניהם.

התקווה היא אמיתית ומוחשית

דבריו של ישוע לתלמידים קוראים תיגר על "הטיפשות" שבלבם. במקום לדחוף אותם עמוק יותר לתוך העצב, כנותו הציתה בהם מחדש תחושת תקווה. שיא הסיפור היה בבציעת הלחם, אשר פתחה מחדש את "עיני הלב, והאירה שוב את המראה שעומעם על ידי ייאוש".

רגע זה הצית מחדש שמחה בתוך התלמידים ועודד אותם לחלוק את חוויתם עם אחרים.

נוצרים משתמשים בברכת הפסחא, "האדון קם לתחייה באמת", ואין זו מקריות. האפיפיור ליאו הדגיש שישוע לא רק קם לתחייה במילים, אלא במעשה, כפי שגופו נראה עם סימני הצליבה. "ניצחון החיים אינו מילה ריקה, אלא עובדה אמיתית ומוחשית".

האפיפיור הביע את תקוותו כי שמחת התלמידים בדרך לאמאוס תשמש כתזכורת לכולנו כאשר אנו חווים תקופות קשות. ישוע, זה שקם לתחייה, משנה באופן דרסטי את הפרספקטיבה שלנו, ומעניק לנו תקווה שיכולה להפיג את העצב.

התבוננות בתחייה עוזרת לשנות את השקפת עולמו של האדם ולהבין שהאמת הצילה וממשיכה להציל אותנו. "להיסטוריה יש עדיין הרבה טוב לקוות לו".