האפיפיור בקבלת הקהל: התחייה הופכת כל היבט בחיינו
מאת כריסטופר וולס
כאשר המשיח קם מן המתים, הוא לא שב אל תלמידיו מוקף במלאכים, כשהוא מבצע מעשים מרהיבים או נושא נאומים גדולים כדי לחשוף את סודות היקום, הזכיר האפיפיור ליאו למאמינים בקבלת הקהל שנערכה ביום רביעי.
במקום זאת, תחייתו סומנה על ידי ענווה של מחוות פשוטות ורגילות, כשהוא מופיע כגנן, כזר, או כעובר אורח. במקום שבו אנו, והתלמידים, עשויים לצפות ל"אפקטים מיוחדים, סימנים עוצמתיים או הוכחה מוחצת", ישוע מעדיף את שפת, "הקרבה, הנורמליות, השולחן המשותף".
האפיפיור אמר כי "היבט מפתיע" זה של התחייה מכיל "מסר יקר ערך עבורנו: התחייה אינה תפנית דרמטית בעלילה, אלא טרנספורמציה שקטה שממלאת כל פעולה אנושית במשמעות" ,המראה לנו כי "ברז הפסחא של המשיח, הכל" - אפילו המחוות האנושיות הרגילות ביותר - "יכול להפוך לחסד".
אף על פי כן, המשיך האפיפיור ליאו", קיים מכשול שיכול למנוע מאיתנו לזהות את נוכחות המשיח בחיי היומיום: האשליה ששמחה חייבת להיות ללא פצעים."
התלמידים בדרך לאמאוס היו עצובים כאשר ציפיותיהם מהמשיח התאכזבו, הזכיר האפיפיור. אולם ישוע עזר להם להבין כי צער וכאב אינם מבטלים את הבטחות האל, אלא הם "הדרך שבה האל חושף את מעמקי אהבתו."
תחייתו של ישוע, אמר האפיפיור, מלמדת אותנו שסיפור חייו של אף אחד אינו מוכתם עד כדי כך באכזבה או בחטא שאי אפשר "לבקר בו תקווה", "שאף נפילה אינה סופית, אף לילה אינו נצחי, אף פצע אינו נועד להישאר פתוח לנצח."
"עד כמה שנרגיש רחוקים, אבודים או בלתי ראויים, אין מרחק שיכול לכבות את הכוח הבלתי נלאה של אהבת האל".
האפיפיור הדגיש כי דווקא "ברגעים האפלים ביותר שלנו "ישוע מגיע אלינו, ומבקש מאיתנו לאפשר לו להישאר איתנו ולחמם את ליבנו.
"הבה נבקש, אם כן, את החסד לזהות את נוכחותו הענווה והעדינה", אמר האפיפיור, "לא לדרוש חיים ללא ניסיונות, אלא לגלות שכל צער, אם הוא נושב אהבה, יכול להפוך למקום של שיתוף."
"וכך, הוא סיכם מי ייתן וגם אנחנו נשוב לביתנו בלבבות בוערים משמחה - שמחה פשוטה שאינה מוחקת את פצעינו אלא מאירה אותם; שמחה שנולדה מהוודאות שהאדון חי, שהוא הולך איתנו, ושהוא מציע לנו בכל רגע את ההזדמנות להתחיל מחדש."
