מבט על השפעת ועידת ניקיאה על הכנסייה
מאת כריסטופר וולס - איסטנבול
הוועידה האקומנית הראשונה בתולדות הכנסייה התקיימה בשנת 325, בעידן של שינוי תקופתי. לאחר כמאתיים וחמישים שנות רדיפות, החלטתו של הקיסר קונסטנטינוס להכיר בנצרות כדת לגיטימית אפשרה לנוצרים לעבוד את האל בחופשיות ברחבי האימפריה הרומית.
אך החופש של הכנסייה לא היה חף ממחלוקת. בשנים הראשונות של המאה הרביעית, כהן מאלכסנדריה, אריוס, עורר סערה כאשר ערער על אלוהותו האמיתית של ישוע. עבור אריוס, ישוע לא היה אלוהים במלואו, אלא רק נברא - אמנם נברא שהועלה למעמד לצד האל האב ומעל כל האחרים – "והיה זמן שבו הוא לא היה קיים".
המחלוקת הדוקטרינרית התפשטה עד מהרה בכל רחבי הנצרות, ואיימה לפלג את הכנסייה. בתגובה, קונסטנטינוס כינס וועידה אוניברסלית (סינוד), והזמין את כל הבישופים
מרחבי העולם.
רובם הגיעו מהמזרח דובר היוונית, אך המערב דובר הלטינית יוצג על ידי כמה בישופים, וכן שליחיו של האפיפיור סילבסטר, והיו גם כמה בישופים מעבר לגבולות האימפריה הרומית.
הם התאספו בעיר ניקיאה, לא רחוק מבירת האימפריה החדשה קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), כדי לקבוע באופן סופי את אמונת הכנסייה.
לאחר דיונים סוערים, הבישופים - שמספרם המקובל הוא 318 - חיברו סמל או קרדו(Creed) הצהרה כתובה של האמונה הנוצרית.
תורתו של אריוס נדחתה באופן מוחלט עם הנוסחה: "[אנחנו מאמינים] באדון אחד ישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים, שנולד מן האב [הבן יחיד; כלומר, ממהות האב, אל מאל], אור מאור, אל אמת מאל אמת, לא נברא כי אם מולד [שווה במהותו לאב יוונית: הומוּסיוס, מאותה מהות], עצמו עצם האב.
כיום, ועידת ניקיאה מוכרת כבעלת סמכות על ידי כל הכנסיות והקהילות הנוצריות, והקרדו שהוכרז בוועידה, עם תוספות מאוחרות יותר של ועידת קונסטנטינופול, נאמר על ידי נוצרים ברחבי העולם.
תאריך הפסחא
בעוד ששאלת אלוהותו של ישוע הייתה הסיבה העיקרית לוועידה, אבות ניקיאה עסקו גם בסוגיות שהשפיעו על כלל הכנסייה, ובמיוחד בשאלת תאריך חג הפסחא.
החלטת הוועידה סיפקה את הכלים לחישוב מועד חגיגת הפיוס (צליבתו, מותו ותחייתו) של האדון, אם כי חילוקי דעות מאוחרים יותר הובילו לדרכים שונות ליישום הנוסחה שנקבעה על ידי הבישופים של ניקיאה.
עם זאת, האחדות הכנסייתית שאפיינה את ועידת ניקיאה עומדת כעדות וכמקור השראה למסע האקומני שנוצרים עושים כיום.
