האפיפיור בתפילת המלאך: זיכרון המתים מביא תקווה לעתיד
חדשות הוותיקן
בפני המאמינים שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש ביום ראשון, האפיפיור ליאו ה-14 הרהר במשמעות הימים הראשונים של חודש נובמבר, שבהם מציינת הכנסייה את חג כל הקדושים ואת יום הזיכרון של כל הנפטרים, האפיפיור אמר כי בימים אלה, "תחייתו של ישוע מן המתים מאירה את גורלו של כל אחד ואחת מאיתנו".
בציטוט מתוך הבשורה על-פי יוחנן, הוא הזכיר את דבריו של ישוע: " וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן."
בהרהור על מילים אלו, הדגיש האפיפיור כי "מוקד דאגתו של האל ברור", והוא: "שאף אחד לא יאבד לנצח ושיהיה לכולם מקום משלהם ויקרינו את יופיים הייחודי".
קהילה המאחדת הבדלים
כשהוא נזכר בחגיגת "כל הקדושים" של יום קודם, תיאר אותה האפיפיור ליאו כ"קהילה של הבדלים, המרחיבה את חיי האל לכל בנותיו ובניו המבקשים לקחת חלק בהם." כל בן אנוש, אמר, נושא בתוכו רצון "להכרה, תשומת לב ושמחה." בציטוט מתוך האיגרת "ספס סלבי ,(Spe Salvi) של האפיפיור בנדיקטוס ה-16, הוא הוסיף כי הביטוי "חיי נצח" מעניק שם לכיסופים אלה. "לא רצף של זמן ללא קץ", והוסיף, "שזה אומר להיות להיות שקועים באוקיינוס של אהבה אינסופית עד שהזמן, העבר והעתיד, אינם קיימים עוד."
זוכרים את אלה שהלכו לפנינו
לאחר מכן פנה האב הקדוש ליום הזיכרון עבור כל הנשמות, שנחגג באותו יום, וציין כי "בכל פעם שנדמה כי המוות לוקח באופן סופי קול, פנים או עולם שלם, אנו מבינים פנימה את דאגתו של האל שאיש לא יאבד. למעשה, כל אדם הוא עולם שלם".
הוא הרהר בחשיבותו של הזיכרון, וכינה אותו "יקר ויחד עם זאת כה שביר." בלי הזיכרון של ישוע - "של חייו, מותו ותחייתו" - האפיפיור אמר "שהאוצר העצום של חיי היומיום עלול להישכח." אך במשיח, המשיך, "אפילו אלה שאף אחד לא זוכר, או שההיסטוריה מחקה, נשארים תמיד בעלי כבוד אינסופי."
תקווה הפונה קדימה
לאחר מכן המשיך האפיפיור והזכיר למאמינים שנאספו כי הנוצרים תמיד זכרו את הנפטרים בסעודת האדון, "בבקשת זיכרון ליקיריהם בזמן התפילה" מכך, אמר, "נובעת התקווה שאיש לא יאבד".
הוא הזמין את המאמינים לאפשר לביקורים בבתי הקברות להפוך לרגעים של "שקט בזמן המולת החיים", והפציר בהם לזכור ולחכות בתקווה. "כפי שאנו אומרים "באני מאמין: מצפה לתחיית המתים, ולחיי העולם הבא".
