האפיפיור: הכנסייה בטורקיה קרואה לשאוב תקווה "מהכוח שטמון במיעוט"

מאת חדשות הוותיקן

האפיפיור ליאו ה-14 פתח את יומו השני במסע האפוסטולי שלו לטורקיה בפגישה עם בישופים, אנשי כהונה, מקודשים ועובדים פסטורליים באיסטנבול.

האפיפיור, שהתכנס בקתדרלת רוח הקודש, החל בהכרה בעומק ההיסטוריה הנוצרית בארץ זו.

הוא הזכיר שזה המקום בו יצא אברהם בצייתנות, המקום בו התלמידים נודעו לראשונה כנוצרים, ושם עזרו האבות המוקדמים לעצב את יסודות האמונה.

הוא הדגיש כי אין "רק לזכור" את המורשת הזו, אלא עליה לעורר חזון ומחויבות מחודשת היום.

הכוח הנמצא במיעוט

לאחר מכן דיבר האפיפיור על מה שכינה "דרך המיעוט." הוא ציין כי שליחות הכנסייה אינה תלויה במספרים או בהשפעה, והזכיר לנוכחים כי "רצון אביכם הטוב הוא לתת לכם את המלכות".

הוא הדגיש שתפיסה זו מאפשרת לקהילות - אפילו קטנות - להסתכל אל העתיד בביטחון ולא בהשלמה.

הוא עודד אותם להמשיך להעיד על הבשורה "בשמחה והתמדה מלאת תקווה", והצביע על סימני חיים הקיימים כבר בטורקיה, כולל המספר הקבוע של צעירים הדופקים על דלתות הכנסייה בשאלות על אמונה.

סדרי עדיפויות לשליחות

האפיפיור זיהה מספר תחומים שבהם מחויבות הכנסייה נחוצה במיוחד: דיאלוג אקומני ובין-דתי, העברת האמונה לאוכלוסייה המקומית, ושירות פסטורלי לפליטים ומהגרים.

הוא הכיר בכך שרבים מהעובדים הפסטורליים עצמם מגיעים ממדינות אחרות ואמר שמציאות זו דורשת "מחויבות מיוחדת להטמעה תרבותית (אינקולטורציה)", כך שהבשורה תבוא לידי ביטוי בדרכים המהדהדות בתוך התרבות והשפה של טורקיה.

הוא תיאר את הנוכחות המשמעותית של מהגרים ופליטים כאתגר והזדמנות כאחד, והזמין את הכנסייה להמשיך לקבל וללוות "כמה מהפגיעים ביותר" בחברה.

ניקיאה ואתגרים תיאולוגיים עכשוויים

בציון יום השנה ה-1,700 לוועידה הראשונה של ניקיאה, האפיפיור ליאו זיהה שלושה אתגרים שנותרים רלוונטיים לכנסייה כיום.

ראשית, הוא הדגיש את הצורך "לתפוס את מהות האמונה", וציין כי האני מאמין (Creed) ממשיך לשמש "מצפן" לאחדות ולהבחנה.

שנית, הוא הזהיר מפני נטייה שתיאר "כאריאניזם חדש", שבו ישוע נערץ כדמות היסטורית אך אינו מוכר כבן האלוהים החי.

שלישית, הוא דן בהתפתחות הדוקטרינה, הזכיר את הצמיחה האורגנית של הוועידות המוקדמות ואישר כי הדוקטרינה, אף שהיא מושרשת באמת בלתי משתנה, מתאימה את ביטויה ככל שההבנה מעמיקה.

מודל שירות מוכר

בסיום נאומו, האפיפיור ליאו ה-14 נזכר בשנים שבהן שהה האפיפיור יוחנן ה-23 הקדוש בטורקיה, והפנה תשומת לב לחיבתו למדינה ולמחויבות המתמדת שבה ביצע את שליחותו.

לבסוף, האפיפיור הביע את תקוותו שהעובדים הפסטורליים כיום ימשיכו באותה מסירות, ישמרו על "שמחת האמונה" וישרתו באומץ.