האפיפיור בתפילת המלאך: שולחנו של אלוהים ערוך עבור כולם
חדשות הוותיקן
בפנייתו לעולי הרגל שנאספו בקסטל גנדולפו לתפילת המלאך של יום ראשון, הרהר האפיפיור ליאו על התיאור בבשורה של האישה הכנענית שביקשה את עזרתו של ישוע עבור בתה המיוסרת.
הוא פתח באזכור חג העלאת מרים השמיימה שחל ביום שלפני כן, שבו הרהרה הכנסייה בקשר הבלתי נפרד של מרים הבתולה עם בנה - איחוד של גוף ונפש שאפילו המוות לא יכול היה לגדוע.
מדי יום ראשון, הסביר האפיפיור ליאו, מופנית תזכורת לנוצרים כי אותה התגשמות מובטחת לאלו ההולכים בעקבות ישוע. תחייתו של המשיח, הוא הדגיש, "אינה אירוע מן העבר, אלא חיים חדשים המושכים אותנו פנימה".
אמונה שכבר הכתה שורש
אף שהאישה הכנענית לא השתייכה לעמו של ישוע וחייתה בארץ זרה, היא התמידה בנסיונותיה לשוחח עמו.
היא הלכה בעקבות ישוע כמו תלמידה שחלקה עימו קשר כבר מלכתחילה, אמר האפיפיור. אף שסביר להניח שמעולם לא נפגשו, האמונה כבר הכתה בה שורש באופן מסתורי.
האישה לא ביקשה דבר עבור עצמה. תחת זאת, היא ביקשה מזור לבתה הסובלת והניחה את מבטחה בישוע, כשהיא מכירה בו כמשיח ומנצר דוד.
הבשורה אינה מסתירה את המכשולים שבהם נתקלה. התלמידים ראו בה מטרד, בעוד ישוע עצמו נמנע תחילה מלהתרצות לתחינותיה.
אולם אז אירע דבר מה בלתי צפוי. האפיפיור ליאו הסביר כי ישוע, מתוך נאמנות לשליחותו, איפשר לעצמו להתרגש ממה שראה ושמע.
לבסוף אמר לה: "אִשָּׁה, גְּדוֹלָה אֱמוּנָתֵךְ. יְהִי לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ".
היו מופתעים ממעשה ידיו של אלוהים
האפיפיור אמר כי מפגש זה מציע גם שיעור חשוב עבור הכנסייה כיום.
הכנסייה, הוא הסביר, חייבת לאפשר לעצמה להיות מופתעת ממעשה ידיו של אלוהים ולהפיץ את שלום המשיח מעבר לגבולות המקובלים.
החסד האלוהי פועל לעיתים קרובות עוד לפני שליחותה של הכנסייה, כשהוא נוגע במעמקי המצפון האנושי. משום כך, כל מפגש - גם כזה המשבש את תוכניותינו - דורש מהנוצרים להקשיב בקשב רב ולפתוח את הלב והעיניים למה שאלוהים מבקש לומר להם.
בלאף אדם לא נותר עם פירורים בלבד
מהאישה הכנענית, המשיך האפיפיור ליאו, לומדים הנוצרים הן ענווה והן נחישות.
אמונתה מלמדת כי "שולחנו של אלוהים ערוך עבור כולם" וכי אף אדם לא צריך להישאר רק עם פירורים, מכיוון שלכל אדם יש מקום אצל האב.
כאשר מביטים בדברים לאור אמונה זו, אמר האפיפיור, אי-השיוויון, האפליה והמחסומים הרומסים את כבודם של בניו ובנותיו של אלוהים הופכים לבלתי נסבלים.
כאשר סיים את הרהוריו, תיאר האפיפיור ליאו את הכנסייה ככנסייתו של ישוע המשיח אשר חיה "בעולם סוער המבקש שלום".
האפיפיור קרא למאמינים לבקש ממרים להתפלל בעדם, והזכיר כי שירת ההודיה שלה היא "ההמנון העוצמתי והחדשני ביותר שנאמר אי פעם" - שיר של מי שרואה את המציאות דרך עיניו של אלוהים, ומשום כך אינו מאבד תקווה לעולם, אלא פועל מתוך אהבת הזולת.
