סירות בתי החולים שממשיכות את מורשתו של האפיפיור פרנציסקוס באמזונס

מאת פרנצ'סקה מרלו - בלם, ברזיל

על גדות נהר גואז'ארה, אנשים עומדים בתור כדי לעלות על הבארקו הוספיטל סאו ז'ואאו ה-23 זו אינה סירה רגילה המסיעה נוסעים לאיים סמוכים. בנוסף, סירת בית החולים יוחנן ה-23 מפליגה לאורך נהר האמזונס לפינות העמוקות ביותר של יער הגשם הגדול בעולם -מקומות נגישים רק דרך המים - ומביאה טיפול רפואי למקומות שבהם הוא נדיר.

"אין כבישים שמובילים לחלק מהמקומות שאנו מבקרים בהם", מספר פליפה, רופא עיניים בן 28 ממדינת מינאס ז'ראיס בברזיל. "לפעמים הסירות מפליגות יומיים או שלושה לפני שהן מגיעות לאנשים".

פליפה הוא אחד מרופאים מתנדבים רבים על סיפון סנט ג'ון ה-23, אחת משלוש ספינות בתי חולים שמביאות טיפול רפואי חינם לקהילות מרוחקות לאורך הנהר ולקהילות ילידיות ברחבי האמזונס. עוגנת לידה בבלם, פארה, נמצאת סירה נוספת - "בארקו פאפה פרנציסקוס: סירת האפיפיור פרנציסקוס. שתיהן, יחד עם הסירה השלישית, סירת יוחנן פאולוס השני, נתרמו על ידי האפיפיור פרנציסקוס, אשר הביע את משאלתו, במהלך יום הנוער העולמי בברזיל ב-2013, שקהילת האמזונס לא תוזנח על ידי הקהילות הדתיות.

הוא שאל את האח פרנציסקוס בלוטי: "האם אתה באמזונס?" וכאשר האח פרנציסקוס השיב "לא", האפיפיור פרנציסקוס אמר לו: "אתה צריך ללכת". זו הייתה קריאה להגיע לפריפריות, ובשנת 2019 היא נענתה. מאז, הסירות הללו יחד יצרו צי קטן של רופאים, אחיות ומתנדבים שמסייעים לאלו שלולא הן היו נותרים בלתי נראים. עד כה, מיליון אנשים כבר קיבלו שירות.

"בדרך כלל, אנשים הולכים לבית החולים", אמר לי פליפה. "כאן, אנחנו הולכים אל האנשים".

האח פרנצ'סקו

הסאו ז'ואאו ה-23 מטפלת כרגע בקהילות ליד בלם, כשהיא עוגנת על הנהר בימי הפתיחה של ועידת COP30 לצד הפאפה פרנציסקוס, ומתכוננת למשימתה הבאה עמוק יותר לתוך היער. בימים אלה, תושבי בלם הם אלו שמקבלים את השירותים שמציעה הסירה. במטבח, טבחים עסוקים בבישול ארוחות לאנשים הממתינים. לצד המטבח, על הסיפון ישנם חדרי ייעוץ, חדרי ניתוח, מעבדות ובית מרקחת - כולם מותאמים למה שנראה מבחוץ כסירת נהר רגילה. "יש לנו הכול כאן", מסביר פליפה. "אנחנו מבצעים ייעוצים, ניתוחים, בדיקות - החל מניתוחי קטרקט ועד הליכים כלליים קלים".

המצבים הרפואיים הנפוצים ביותר, לדבריו, הם אלה שהיו ניתנים לטיפול בקלות באזורים עירוניים אך הוחמרו בשל חוסר נגישות: זיהומים, בקעים, קטרקט. "יש אנשים שמחכים שנים לייעוץ הראשון שלהם", הוא אומר. "אחרים שטים שעות בסירת קאנו רק כדי להגיע אלינו".

המקום נקי ומוכן תמיד לקבלת חולים. המטפלים והצוות דואגים לו כאילו היה ביתם.

פליפה אוהב את האנשים שהוא משרת. "האנשים כאן הם מהאדיבים ביותר שפגשתי אי פעם", הוא אומר. "הם סומכים עלינו לחלוטין, והם נותנים כל כך הרבה - גם כשיש להם כל כך מעט. אתמול, מטופל נתן לי פרי שמעולם לא ראיתי. אחר הביא לי שקית של ג'אמבו - עלה שיש לו השפעה מאלחשת בפה - רק בגלל שהוא שמע אותי מזכיר שמעולם לא טעמתי אותו. זה סוג האהבה שגורם לך לרצות להמשיך לחזור".

שני אנשים עוצרים אותו: "אתה רופא?" הם שואלים, לפני שמבקשים ממני לצלם אותם.

פליפה, שמבצע עד עשרה ניתוחי עיניים ופוגש עשרות מטופלים מדי יום, אומר שהחוויה משנה לא רק את מקבלי הטיפול אלא גם את אלה שמעניקים אותו. "זה לא רק עניין של צדקה", הוא אומר. "זה עניין של טרנספורמציה - עבורם ועבורנו".

החלום של האפיפיור פרנציסקוס

הוא מצביע לעבר סירת האפיפיור פרנציסקוס השכנה. "זה היה החלום שלו", אומר פליפה. "חלום להגיע לאלה הרחוקים, לא רק מבחינה גיאוגרפית אלא גם חברתית. ואני חושב שהוא היה ממש גאה במה שקורה כאן."

כאשר ועידת COP30 מתקיימת בבלם, הסירות לאורך נהר האמזונס מזכירות למשתתפים שיש קשר עצום בין דאגה לאנשים לדאגה לביתנו המשותף COP" .עוסק בשינוי", אומר פליפה. "זה עניין של הכרה בכך שכולנו שונים, אבל שיש משהו שמחבר אותנו – חסד, דאגה הדדית, ודאגה לבריאה. הסירה הזו היא הוכחה לקשר הזה".

המשלחת שלו בת עשרה ימים עומדת להסתיים בקרוב, אבל פליפה כבר חושב על הפעם הבאה. "ברגע שאגיע הביתה", הוא אומר בחיוך, "אתחיל לחפש את המשימה הבאה. אני לא רוצה שזה ייגמר".

איזו מורשת נפלאה: האפיפיור פרנציסקוס עדיין כאן, בלב האמזונס.

הנמל הקטן היכן שסירות בית החולים עוגנות