האפיפיור פרנציסקוס במיסת האשכבה: ״בנדיקטוס, מי ייתן ותמלא שמחתך!״
מאת כתב הוותיקן ניוז
בזוכרו את מילותיו האחרונות של האדון, כפי שנשמעו בקטע הבשורה שהוקרא בלוויה, ציין האפיפיור פרנציסקוס שזהו סיכום חייו של האדון, ש״מפקיד עצמו ללא הרף בידי אביו״.
ידיי האדון היו ידיי ״סליחה וחמלה, רפואה ורחמים, משיחה וברכה״, הוא נזכר, כשהפקיד את עצמו גם בידי אחיו ואחיותיו, ובנותנו את הקורבן האולטימטיבי של החיים באהבה ובשירות הזולת.
מסירות מלאה בהודיה
האפיפיור אמר כי הזמנת האדון להפקיד את רוחנו בידי האב, היא תוכנית חיים המעוררת השראה ומעצבת את ליבו של כל רועה, כך שהוא ״יתכוונן במסירות מלאה בהודיה, לשירות האדון ולעמו, שירות שנולד מתוך הכרת טובה על מתנה שכולה חסד.״
עוד אמר שזה מראה על גדולת ״קרבת האלוהים״, שמפקיד את עצמו ב״ידיהם השבריריות של תלמידיו״, כדי שיוכלו לדאוג לעמו בשירות אוהב ובהקרבה.
דבקות בתפילה
בהמשך לתיאור מאפייני הרועה השואף ללכת בעקבות האדון, ציין האפיפיור כי נדרשת ״מסירות בתפילה״, כזו ש״מעוצבת ומזדקקת בשקט בתוך האתגרים וההתנגדות הניצבים מול כל רועה״.
״כדוגמת האדון, רועה הצאן נושא בנטל״, כך אמר, ״במיוחד במצבים שבהם הטוב צריך להיאבק כדי לנצח וכבודם של אחינו ואחיותינו מאוים״.
האדון, אמר פרנציסקוס, נותן את ״רוח הענוה המוכנה להבין, לקבל, לקוות ולהסתכן״, רוח התומכת ברועה למרות האתגרים, ושנובעת מתוך אמונה יציבה של הרועה באדון.
נחמת הרוח
לאחר מכן תיאר האפיפיור כיצד רועה שואף להיות מכוונן ל״מסירות המתקיימת בנחמת הרוח, שתמיד מקדימה את הרועה בשליחותו״, כשהוא שואף לחלוק את יופי וחדוות הבשורה דרך חייו ושירותו.
עדות
בהמשיכו את דבריו, אמר האפיפיור שכאשר אנו שואפים ללכת בעקבות האדון כקהילה, גם אנו ״רוצים ללכת בצעדיו ולהפקיד את אחינו (בנדיקטוס) בידי האב... מי ייתן וימצאו ידיים רחמניות אלו את המנורה דולקת בשמן הבשורה אותה הוא הפיץ ועליה העיד במשך כל חייו.״
ליווי רוחני
פרנציסקוס נזכר כיצד הקדוש גרגוריוס הגדול דחק בחבר להציע לו ליווי רוחני כדי לתמוך בו בשירותו, כך גם הרועה צריך להפקיד עצמו לתפילות ולדאגת האנשים שהופקדו בידיו.
הוא ציין את חשיבות התמיכה ההדדית, בהפקדת אחד את השני בידי האדון, ובעת שאנו זוכרים את בנדיקטוס ה-16, אמר ״עם האלוהים הנאמן, שנאסף כאן, המלווה כעת ומפקיד בידיו את חייו של מי שהיה הרועה שלהם... אנו רוצים לעשות זאת באותה חוכמה, רוך ומסירות אותם הוא העניק לנו במהלך השנים. יחדיו, אנו רוצים לומר: ״אבא, בידיך אנו מפקידים את רוחו״
