האפיפיור בתפילת המלאך: "ישוע הוא הישועה והאור שלנו"

מאת ליסה זנגריני

האפיפיור פרנציסקוס מברך את עולי הרגל שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש לכבוד תפילת המלאך של יום ראשון, האפיפיור פרנציסקוס מהרהר על החג של הבאת האדון לבית המקדש.

כשהוא לוקח השראה מהבשורה על פי לוקאס (לוקאס ב: 40-22), המספרת על מרים ויוסף שמביאים את ישוע התינוק לבית המקדש בירושלים, האפיפיור הפנה את תשומת הלב לדברי הנבואה של שמעון וחנה על ישוע, ועל ההכרזה שהגאולה המיוחלת של ירושלים התגלתה.

אלוהים נוכח בקרב עמו

הכרתם בישוע כהתגשמות ההבטחה של אלוהים מדגישה את החידוש הרדיקלי של הרגע הזה: "אלוהים אשר נוכח בקרב עמו - לא בגלל שהוא שוכן בין ארבע חומות, אלא בגלל שהוא חי כאדם בין בני אדם."

מרים ויוסף, המשיך האפיפיור, מקשיבים כששמעון מזהה ומתאר את ישוע בשלוש מילים משמעותיות: ישועה, אור וסימן של סתירה.

ישוע הוא הישועה

ראשית, ישוע הוא הישועה. שמעון מצהיר כי בילד זה מתגלה הישועה האוניברסלית, אמת שמעוררת יראה ומדגישה את אהבת הישועה של אלוהים מגולמת במלואה באדם אחד.

ישוע הוא אור

שנית, ישוע הוא אור, הוא מאיר את העולם בדומה לשמש העולה, שמפזרת את האפלה של הייסורים, הרוע והמוות שעדיין משפיעים על האנושות כיום. אמר האפיפיור.

ישוע הוא סימן לניגודיות

לבסוף, ישוע הוא סימן לניגודיות, שחושפת את האמת העמוקה ביותר בלבבות האנשים. דרכו, ההיסטוריה נשפטת לפי קריטריון אחד: וזה של אהבה.

"ישוע חושף את הקריטריונים שלפיהם נשפטת כל ההיסטוריה והדרמה שלה, כמו זאת של החיים האישיים שלנו. הקריטריון הזה הוא אהבה: מי שאוהב חי, מי ששונא מת."

כשסיים, האפיפיור פרנציסקוס עודד את המאמינים לבחון את הציפיות הרוחניות שלהם
ולשאול את עצמם: "למה אני מחכה בחיי? מהי התקווה הכי גדולה שלי? האם הלב שלי חפץ לראות את פני אלוהים? האם אני מחכה לגילוי תוכנית הישועה שלו עבור האנושות?"

לבסוף, האפיפיור הזמין את כולם להתפלל יחד למרים, "שתלווה אותנו באורות ובצללים של ההיסטוריה במסע שלנו אל האדון."