האפיפיור: הקולנוע הוא יותר ממסך; הוא מניע תקווה לפעולה
מאת קילצ'ה גאסי
הארמון האפוסטולי של הוותיקן התמלא בשחקנים, שחקניות, יוצרי סרטים ותסריטאים בבוקר של יום שבת, כאשר האפיפיור ליאו הארבעה-עשר נפגש עם חברי עולם הקולנוע.
כמעט 130 שנה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט הראשון בפריז בשנת 1895, הדגיש האפיפיור את חשיבותו המתמשכת של הקולנוע.
הקולנוע, שעבר מלהרשים קהלים באפקטים ויזואליים, הפך ל"ביטוי של הרצון להתבונן ולהבין את החיים, לספר על גדולתם ושבריריותם ולתאר את הכמיהה לאינסוף".
יותר מתמונות נעות
האפיפיור ליאו הביע הכרת תודה על מה שהקולנוע מייצג: "אמנות פופולרית במובן האצילי ביותר, המיועדת ונגישה לכול". יותר מסתם בידור, סרטים מציעים נרטיב למסע הרוחני של אנשים.
זוהי, האפיפיור טען, תרומתו הגדולה ביותר של הקולנוע לאנושות. הוא עוזר ל"קהלים להתבונן על החיים שלהם, להסתכל על מורכבות החוויות שלהם בעיניים חדשות ולבחון את העולם כאילו זאת הפעם הראשונה".
התבוננות פנימית זו מעודדת אנשים לגלות מחדש חלק מהתקווה החיונית לאדם כדי לחיות חיים מלאים.
האפיפיור ליאו אישר שהקולנוע הוא יותר מסתם תמונות נעות, מכיוון "שהוא מניע תקווה לפעולה".
הצצה אל עצמנו
כניסה לבית קולנוע משמעה חציית סף, ציין האפיפיור. בחשיכה של האולם, החושים שלנו מתחדדים ומוחנו נפתח יותר לדברים שאולי מעולם לא דמיינו.
הפקות מגיעות לאנשים שמחפשים בידור אך גם מחפשים משמעות, יופי וצדק. בעולם שבו מסכים נוכחים תמיד בחיי היומיום שלנו, הקולנוע יכול להיות מסך המציע יותר.
האפיפיור ליאו הדגיש כי "זהו מפגש של כמיהה, זיכרונות ושאלות". דעתנו מתחנכת והדמיון שלנו צומח.
הקולנוע: הלב הפועם של הקהילות
אולמות הקולנוע ובתי הקולנוע, ציין האפיפיור, הם "הלב הפועם של הקהילות שלנו מכיוון שהם תורמים להפיכתן לאנושיות יותר".
עם זאת, מקומות אלו בעלי חשיבות תרבותית ניצבים בפני דעיכה. הוא הדגיש כיצד "אמנות הקולנוע והחוויה הקולנועית" נמצאות בסכנה.
האפיפיור עודד מוסדות אלה לא לוותר, אלא להמשיך לפעול ולשתף פעולה כדי לשמר את הערך התרבותי והחברתי.
האמנות פותחת אותנו למה שאפשרי, אמר. יופי אינו בריחה מהמציאות, אלא קריאה.
"כאשר הקולנוע אותנטי, הוא לא רק מנחם, אלא מאתגר", הסביר האפיפיור. הקולנוע עוזר לנו להרהר בשאלות הטמונות עמוק בליבנו.
הקולנוע והיובל
בשנת היובל, אנו מוזמנים לנוע לעבר התקווה, ונוכחותם של אמנים רבים כל כך מכל רחבי העולם היא דוגמה לתקווה זו.
האפיפיור ציין כי כל הנוכחים הם גם עולי רגל של תקווה. עם זאת, מסעם "אינו נמדד בקילומטרים אלא בתמונות, מילים, רגשות, זיכרונות משותפים ורצונות קולקטיביים".
כשהוא מהרהר בהערכת הכנסייה על עבודתם של שחקנים, במאים, תסריטאים ויוצרי סרטים, האפיפיור ליאו הביע את רצונו לחדש את הידידות בין הכנסייה לקולנוע.
"הקולנוע הוא סדנת תקווה, מקום שבו אנשים יכולים למצוא שוב את עצמם ואת מטרתם", טען, וקרא לכל הנוכחים להפוך את הקולנוע לאמנות של רוח.
הקולנוע יכול להיות עד לתקווה, יופי ואמת - אשר העולם הנוכחי זקוק להם נואשות. האפיפיור ליאו קרא לכל העוסקים בקולנוע לקיים את קריאתו של הקולנוע לשאת עדות לתקווה, יופי ואמת.
הוא אתגר אותם לא לפחד להתמודד עם בעיות העולם כיום. "קולנוע טוב אינו מנצל כאב; הוא מכיר בו וחוקר אותו", אמר האפיפיור, והוסיף שזה מה ש"כל הבמאים הגדולים עשו".
לתת קול לרגשות המורכבים ולעיתים האפלים שאנו מוצאים בליבנו הוא "מעשה אהבה", ציין האפיפיור.
לסיום, האפיפיור ליאו הארבעה-עשר ציין כי יצירת סרטים היא מאמץ קהילתי והיא דורשת עבודה משותפת עם כל סוגי אנשי המקצוע - מבמאים ואחראי אביזרים ועד חשמלאים ומאפרים.
כל אחד, אמר, חשוב ליצירת המוצר הסופי, מכיוון שתערובת הכישרונות והמתנות שלהם עוזרת לכל המעורבים "להאיר את הכריזמה הייחודית שלהם באווירה שיתופית ואחווה".
בסיום קבלת הקהל, ניתנה לכל אחד מהאמנים הזדמנות לברך את האפיפיור ליאו.
השחקנית האמריקאית קייט בלאנשט העניקה לאפיפיור צמיד, והבמאי האמריקאי ספייק לי הגיש לו גופיית כדורסל מותאמת אישית של קבוצת ניו יורק ניקס.
