האפיפיור ליאו סועד עם העניים, ונזכר באלה אשר סובלים ממלחמה
מאת אנטונלה פלרמו
באולם פאולוס השישי, קולן של מנגינות נאפוליטניות השתלב בצחוקם של 1,300 אורחים - העניים, העקורים, הנשכחים - שבאו לחלוק ארוחת צהריים עם האפיפיור ליאו לרגל יום העניים העולמי התשיעי.
המנות שהוגשו היו פשוטות: לזניה צמחונית, קוטלטים, פירות מנאפולי, ובאבָּא לקינוח.
ליד אחד השולחנות, אישה שנמצאת בשליחות למען הצדקה האכילה תינוק מבקבוק. וצלחת הלזניה שלה נותרה על השולחן להתקרר.
לאחר תפילת המלאך בכיכר פטרוס הקדוש, האפיפיור ליאו הארבעה-עשר הגיע לאולם כדי לסעוד עם הנוכחים.
"בשמחה רבה אנו מתכנסים אחר הצהריים לארוחה זו ביום כה אהוב על ידי קודמי, האפיפיור פרנציסקוס", אמר. "בואו נמחא לו כפיים סוערות".
האפיפיור הודה לחברי המסדר הוינסנטיני על הצעת הארוחה. "אנו באמת, באמת מלאי רוח של תודה והכרת טובה על היום הזה", הוסיף.
כאשר בירך על המזון, הפנה האפיפיור את מחשבותיו אל אלה שעדיין סובלים ברחבי העולם.
"בואו נציע את ברכת האדון גם לרבים שסובלים מאלימות, מלחמה ורעב", אמר. "מי ייתן ונחגוג היום ארוחה זו ברוח של אחווה".
אולם מלא באנושיות
מסביב לאולם, מתנדבים וינסנטינים - המציינים 400 שנה למייסד המסדר שלהם - נעו בזריזות בין השולחנות, מגישים ומחייכים. במבואה, הם הכינו ערכת טיפוח אישית לכל אורח, יחד עם עוגת פנטונה קטנה, שהיא עוגת חג מולד איטלקית מסורתית.
האורחים הגיעו מקרוב ומרחוק: מהפרבר הרומאי פרימאוולה, מניגריה ואוקראינה, מקובה ומברצלונה.
הנשים שנמצאות בשליחות למען הצדקה הביאו כמה אמהות מהבית שלהן בפאתי רומא, שם נשים במשבר מוצאות מקלט זמני. ליד אחד השולחנות, אישה הניקה את תינוקה, ובפניה ניכרו רוך ועייפות.
"איבדתי את העבודה, אבל לא את הכבוד שלי"
ליד שולחן אחר ישבה אישה מדרום איטליה שאיבדה את עבודתה לאחר שאובחנה עם מוגבלות. "עבדתי בקפיטריה", סיפרה. "הם אמרו שאני לא יכולה להתמודד עם זה, וזה היה הסוף. אני בת שישים עכשיו. אני מסתדרת איכשהו. זה לא קל, אבל אני דואגת לכך שאחיה בכבוד - צריך תמיד לחייך".
סיפורה הדהד סיפורים רבים אחרים - אנשים שאיבדו עבודה כאשר מפעלים נסגרו, או הכנסה לאחר מות הורה שבו טיפלו.
ובכל זאת, התקווה מצאה דרך כמעט לכל סיפור. עוזרת אחת ממקלט פרנציסקני באסיזי הסבירה את עבודתה: "משמעות החיים היא לעזור לאחרים - העניים הם הבשורה שהפכה לבשר ודם".
"האמונה עוזרת לנו להמשיך"
מעבר לשולחן, אישה מסומליה עם מבטא רומאי מובהק סיפרה על מסע האמונה הארוך שלה.
היא הגיעה לרומא בגיל שתים-עשרה, מצאה מקלט אצל נזירות, והוטבלה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בשנת 2010. כעת היא נאבקת במחלה קשה, אך היא מסרבת לוותר על ההומור ועל הרצון להפשיל שרוולים ולעבוד.
בסמוך, אישה מלבוב אמרה כי בני דודיה נלחמים בחזית באוקראינה. "אנחנו ממשיכים הלאה - מה עוד אפשר לעשות?" אמרה. "אני לא יודעת אם אי פעם אחזור הביתה."
פרנצ'סקו קרדילו, אמן המכונה ורדל, מגאאטה, דפדף ביומן הרישומים שלו המלא בציורי דיו שחורים. "הבית שלי נלקח; רימו אותי", אמר. "הייתי רוצה לצייר משהו עבור האפיפיור. באתי לכאן עם האפיפיור פרנציסקוס פעם, ועכשיו עם האפיפיור חדש".
מציאת תמיכה בקהילה
חברי תנועת הצופים, מתנדבי קריטאס, אנשי דת ואנשים מן השורה מילאו את האולם, והציעו קרבה לאלה שחיים בשולי החברה.
ליד שולחן האפיפיור, אישה החזיקה חוברת קומיקס של פינוקיו שתכננה להעניק לאפיפיור ליאו במתנה.
בסמוך ישב צעיר מחוף השנהב, שאינו קתולי. "זה לא משנה," אמר. "יפה פה - אתה מרגיש בבית."
כמה מושבים משם, נשים משיקלאיו, פרו, חלקו את מאבקיהן. "אני אלמנה", אמרה אחת. "אני גרה עם אמי ועם בתי, שנמצאת בטיפול. אנחנו מחכות לדיור ציבורי במשך שנים - עכשיו עלינו ברשימה. אנו מקוות שזה יסתדר. האמונה עוזרת לנו. אני חיה בזכות ישוע. תודה לאל שעדיין יש אנשים טובים, אנשים בעלי רצון טוב".
כאשר הארוחה הסתיימה, האפיפיור נעמד שוב והצביע על סלי הפירות מנאפולי, עודד את אורחיו לקחת קצת הביתה ולאסוף סל מתנות ליד הדלת.
