האפיפיור בקבלת הקהל: "הקדושה אינה פריבילגיה השמורה למעטים"
מאת דבורה קסטלנו לובוב
"קדושה אינה פריבילגיה של מעטים, אלא מתנה המחייבת כל אדם מוטבל לשאוף לשלמות החסד, כלומר למלוא האהבה כלפי אלוהים וכלפי רעהו".
כך התבטא האפיפיור ליאו ה-14 במהלך קבלת הקהל הכללית השבועית שלו בוותיקן בבוקר יום רביעי, בהמשך לסדרת שיעורי הדת שלו על מועצת הוותיקן השנייה ומסמכיה, תוך ציטוט מתוך החוקה הדוגמטית Lumen gentium ("אור העמים") על הכנסייה.
האפיפיור המשיך השבוע להרהר בחוקה והזכיר כיצד Lumen gentium מקדישה פרק שלם, החמישי, לייעוד האוניברסלי לקדושה של כל המאמינים, תוך עמידה על כך שכל אחד מאיתנו נקרא לחיות בחסד האל, לתרגל את המידות הטובות וללכת בדרכו של המשיח.
הוא פתח בציוון כי הדרגה הגבוהה ביותר של קדושה, כפי שהיה בימיה הראשונים של הכנסייה, היא ה"מרטיריום" (מוות על עדות האמונה), "העדות העליונה לאמונה ולחסד". מסיבה זו, טקסט המועצה מלמד שכל מאמין חייב להיות מוכן להתוודות על המשיח אפילו עד שפיכת דם, "כפי שהיה תמיד וכפי שממשיך להיות גם היום".
המוכנות הזו להעיד, אמר האפיפיור, מתממשת בכל פעם שנוצרים מותירים סימנים של אמונה ואהבה בחברה.
טיפוח חיי קדושה
האפיפיור ליאו הזכיר לנוכחים כי כל הסקרמנטים, ובאופן עילאי סעודת האדון, "הם מזון המטפח חיי קדושה, המדמה כל אדם למשיח, המודל והמדד לקדושה".
האפיפיור אמר שישוע מקדש את הכנסייה, והוסיף כי "הקדושה היא, מנקודת מבט זו, מתנתו, המתבטאת בחיי היומיום שלנו בכל פעם שאנו מקבלים אותה בשמחה ומשיבים לו במחויבות".
האב הקדוש הזכיר כי פאולוס השישי, בקבלת הקהל שלו ב-20 באוקטובר 1965, לימד שהכנסייה, כדי להיות אותנטית, דורשת שכל המוטבלים יהיו "קדושים, כלומר ילדים ראויים באמת, חזקים ונאמנים שלה". דבר זה, הזכיר האפיפיור ליאו, מתממש כשינוי פנימי, שבו חייו של כל אדם מותאמים למשיח מכוח רוח הקודש.
קריאה לשינוי משמעותי בחיים
הוא הזכיר כי Lumen gentium מתארת את קדושת הכנסייה הקתולית כאחד ממאפייניה המהותיים. הוא הבהיר כי אין פירוש הדבר שהיא כזו במובן מלא ומושלם, אלא שהיא נקראת לאשרר את המתנה האלוהית הזו במהלך מסעה אל היעד הנצחי, כשהיא פוסעת "בין רדיפות העולם לנחמות האל".
המציאות העצובה של החטא בכנסייה, כלומר בכולנו, אמר האפיפיור ליאו, מזמינה כל אדם לבצע שינוי רציני בחייו, תוך התמסרות לאדון המחדש אותנו בחסד. "דווקא החסד האינסופי הזה, המקדש את הכנסייה, הוא המטיל עלינו שליחות לבצע יום אחר יום: השליחות של חזרתנו בתשובה".
"לכן, לקדושה", הוא הוסיף, "אין רק אופי מעשי, כאילו ניתן לצמצם אותה למחויבות אתית בלבד, גדולה ככל שיהיה, אלא היא נוגעת למהותם של החיים הנוצריים, הן האישיים והן הקהילתיים".
לא שלשלאות, אלא מתנות משחררות
בהקשר זה, האפיפיור ציין באופן מיוחד את אותם גברים ונשים המקדישים את חייהם לאלוהים דרך נדרי השליחות: עוני, פרישות וצייתנות, המבטאים את אמונם המלא בהשגחה העליונה, לפי מודל הנתינה העצמית של המשיח לאב בלב טהור.
"שלוש המידות הללו", הוא הדגיש, "אינן חוקים הכובלים את החופש, אלא מתנות משחררות של רוח הקודש, שבאמצעותן חלק מהמאמינים מתקדשים לחלוטין לאלוהים".
העוני, אמר, מבטא אמון מלא בהשגחה עליונה, ומשחרר את האדם מחישובים ומאינטרסים אישיים; הצייתנות לוקחת כמודל את הנתינה העצמית שהציע המשיח לאב, ומשחררת מחשדנות ומשלטנות; הפרישות היא מתנה של לב שלם וטהור באהבה, בשירות האל והכנסייה.
"על ידי התאמה לסגנון חיים זה", ציין האב הקדוש, "אנשים אלו מעידים על הייעוד האוניברסלי לקדושה של הכנסייה כולה, בצורה של תלמידות רדיקלית".
אין חוויה אנושית שאלוהים אינו פודה
מתוך התבוננות באירוע זה, עמד האפיפיור ליאו על כך ש"אנו יודעים שאין חוויה אנושית שאלוהים אינו פודה: אפילו סבל, הנחווה באיחוד עם ייסורי האדון, הופך לנתיב של קדושה".
"כך", הציע האפיפיור, "החסד שמתקן ומשנה את החיים מחזק אותנו בכל ניסיון, ומכוון אותנו לא לעבר אידיאל רחוק, אלא לעבר המפגש עם אלוהים, שהפך לאדם מתוך אהבה".
האפיפיור ליאו ה-14 סיים בתפילה למרים הבתולה, אמו הקדושה של דבר האלוהים שנהיה בבשר, שתמיד תסייע ותגן על מסענו.
