האפיפיור חותם את ביקורו בנאפולי בקריאה לעיר להפוך ל"סדנה של שלום"
מאת לינדה בורדוני
בסיומו של יום ארוך, שהוביל אותו לפומפיי ולנאפולי הסמוכה ביום השנה הראשון לכהונתו, האפיפיור ליאו פגש ובירך כ-50,000 אזרחים שהתאספו כדי לשהות במחיצתו בלב פיאצה דל פלבישיטו (Piazza del Plebiscito) המרכזית והמרהיבה של נאפולי.
בהגיעו לכיכר ההיסטורית מקתדרלת סנטה מריה אסונטה, הוא פנה לרשויות האזרחיות, לארכיבישוף של העיר, הקרדינל דומניקו בטאליה, ולמאמינים, והשיק קריאה להתחדשות חברתית, לאחדות ולשלום המושרש בצדק ומיושם בחיי היומיום. לאחר שהביע תודה על קבלת הפנים החמה ביותר, אותה השווה לחיבוק של אכסדרת העמודים של ברניני בכיכר פטרוס הקדוש בוותיקן, הוא הפנה מיד את תשומת לבו למצב החברתי והרוחני של העיר.
עיר המסומנת ביופי ובפצעים
בהרהור על הסיפור הבשורה של תלמידי אמאוס, הוא תיאר את נאפולי כעיר המסומנת הן ביופי יוצא דופן והן בפצעים עמוקים. הוא הזכיר קולות העולים מהעיר - קולות של יופי, אך גם של עוני, פחד וחוסר אונים - והשווה אותם לתלמידים העייפים ומיואשים הפוגשים את המשיח בדרך.
"מה באמת חשוב?", שאל, והזמין את האזרחים לגלות מחדש את המשמעות בהקשר שלעיתים קרובות מתערער על ידי תשישות, אדישות ופרגמנטציה חברתית. האפיפיור ציין את הפרדוקס הניצב בפני נאפולי: מגזר תיירות צומח שאינו מתרגם להכלה כלכלית רחבה, לצד אי-שוויון מתמשך. הוא הצביע על אבטלה, שיעורי נשירה מבתי ספר, מחסור בשירותים והשפעת הפשע המאורגן כסימנים ל"גיאוגרפיה של אי-שוויון" המשפיעה כיום הן על המרכז והן על פריפריות העיר. בהקשר זה, הדגיש, נוכחותם של מוסדות ציבוריים חיונית להשבת האמון, הביטחון וההזדמנויות.
הגיבורים של היום-היום
בו בזמן, האפיפיור ליאו ה-14 שיבח את "גיבורי היומיום" הרבים של נאפולי - גברים ונשים הפועלים בשקט למען צדק, אמת וכבוד. מאמציהם, אמר, אינם חייבים להישאר מבודדים, אלא להיארג לתוך "רשת של טוב" משותפת המחזקת את המרקם החברתי כולו.
הוא הדגיש את תפקידה של הכנסייה כ"קשר של שיתוף" בעיר, במיוחד דרך מחויבותה לאמנה חינוכית המערבת מוסדות אזרחיים, את הכנסייה ואת החברה האזרחית. שיתוף פעולה זה, התעקש, אסור שייחלש אלא עליו להעמיק, כשליחות משותפת לעתיד העיר.
"סדנה של שלום"
נושא מרכזי בנאומו של האפיפיור היה השלום. נאפולי, לדבריו, אינה קרויה להיות רק "עיר של גלויות", אלא "סדנה של שלום", שבה פיוס נבנה במערכות יחסים יומיומיות, בשכונות, ובמעשים קונקרטיים של צדק וחינוך. "אין שלום ללא צדק", הצהיר, "והצדק אינו שלם ללא צדקה".
הוא הצביע על סימנים קונקרטיים של תקווה, כולל יוזמות כגון בתי אירוח למשפחות פגיעות ומרכזי סיוע לנזקקים, ותיאר אותם כביטויים חיים של שלום שהופך להכנסת אורחים, דאגה והתחלות חדשות.
סימני התחדשות
האפיפיור ליאו ה-14 שיבח גם את המאמצים להפוך את נאפולי לפלטפורמה לדיאלוג בין-תרבותי ובין-דתי, כולל יוזמות המערבות צעירים מאזורי סכסוך. הוא הדגיש את המסורת ארוכת השנים של העיר בקבלת מהגרים ופליטים, וכינה זאת לא כמענה לשעת חירום אלא כהזדמנות למפגש ולהעשרה הדדית.
לאורך כל נאומו, חזר האפיפיור שוב ושוב לתפקידם של הצעירים. רחוק מלהיות מקבלי סיוע פסיביים, אמר, הם גיבורי ההתחדשות. מפרויקטים תרבותיים ועד יוזמות קהילתיות ושירות צדקה, צעירי נאפולי, לדבריו, כבר מעצבים "סימנים של עיר מחודשת וכנסייה מחודשת".
בסיום ביקורו, הפקיד האפיפיור ליאו ה-14 את תושבי נאפולי בידי תחינתה של הבתולה מריה ובידי הקדוש המגן האהוב של העיר - סן ג'נארו (ינואריוס הקדוש), ועודד אותם להמשיך לצעוד יחד באומץ ובתקווה.
