שני עמים, שתי מדינות: עמדתם הבלתי מתפשרת של האפיפיורים והכס הקדוש
מאת סלבדורה צ'רנוציו
פתרון "שתי המדינות" היה, ונותר, הדרך האפשרית היחידה לשלום בין ישראל לפלסטין. אפיפיורים התחלפו, וכך גם המצב במזרח התיכון, שבו האלימות והפילוג הסלימו באופן דרמטי מאז 7 באוקטובר 2023.
אך מזה כמעט שמונים שנה, עמדתו הדיפלומטית של הכס הקדוש נותרה איתנה: "שתי מדינות" כחזון היחיד המסוגל להבטיח צדק ושלום צודק וקיים. האפיפיור ליאו ה-14 הוא האחרון שאישר מחדש בתוקף עמדה היסטורית זו, שהחזיקה מעמד לאורך העשורים על אף דחייתה הנחרצת על ידי ממשלת ישראל.
"אני קורא בדחיפות לקהילה הבינלאומית לפעול לקידום פתרון שתי המדינות, למען שלום צודק וקיים", אמר האפיפיור ליאו בתפילת המלאך בקסטל גנדולפו ביום ראשון, 16 באוגוסט, לאחר שגינה את הפגיעות והאלימות שמהן סובלים הפלסטינים בגדה המערבית.
האפיפיור קרא לחידוש התנופה כדי שתוכנית זו - אשר הותוויה לראשונה באופן רשמי ב-1947 בתוכנית החלוקה של עצרת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל/פלסטין המנדטורית לשתי מדינות - תהפוך לבסוף למציאות.
עמדה דיפלומטית מבוססת ואיתנה
החל מהקריאה להעברת המקומות הקדושים בירושלים לפיקוח בינלאומי ב-1947, הפך פתרון שתי המדינות, משנות ה-80 ואילך, לאבן פינה בעמדתו הדיפלומטית של הכס הקדוש בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. זוהי עמדה נחושה, שאינה מושפעת מתגובות רגשיות להסלמות חוזרות ונשנות, אלא מעוגנת היטב בהיסטוריה ומחוזקת בעקביות על ידי אפיפיורים בזה אחר זה.
קריאתו של פיוס ה-12 להגנה על המקומות הקדושים
ההצהרות הראשונות מתוארכות לשנת 1948, כאשר פיוס ה-12, באיגרת הרועים In multiplicibus curis, קרא ל"סדר שיבטיח ביטחון קיומי, ובבד בבד תנאי חיים מוסריים ופיזיים המטיבים עם הרווחה הרוחנית והחומרית" עבור כל אחד מהצדדים לסכסוך.
באיגרת הרועים העוקבת Redemptoris nostri cruciatus משנת 1949, מתוך דאגה לכך שהמקומות הקדושים הקשורים בחיי המושיע עלולים לספוג את חורבן המלחמה, דחק האפיפיור פיוס ה-12 במאמינים "להשתמש בכל אמצעי לגיטימי" כדי לשכנע את מנהיגי העולם להעניק לירושלים וסביבותיה "מעמד בינלאומי משפטי" שאיכות יציבותו תוכל להיות מובטחת כראוי במאמצים המאוחדים של אומות שוחרות שלום.
פאולוס השישי והזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים
פאולוס השישי, האפיפיור הראשון שביקר בארץ הקודש ב-1964, דיבר במפורש על זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני ערב מלחמת ששת הימים ב-1967, כשהוא מנסח מחדש את הסוגיה ממצב חירום הומניטרי לשאלה פוליטית יסודית.
במסר מרגש למזכ"ל האו"ם, או תאנט, פנה האפיפיור פאולוס השישי בשם העולם הנוצרי כולו בבקשה לעשות "כל מאמץ" להבטיח כי ירושלים, "בשל אופייה המקודש והקדוש באופן ייחודי", תוכרז כ"עיר פתוחה ובלתי פגיעה", החופשייה מפעולות צבאיות ושמורה מפני השלכות המלחמה.
הדחף המכריע של יוחנן פאולוס השני
הדחף המכריע, עם זאת, הגיע מיוחנן פאולוס השני, האפיפיור הראשון שקרא בתוקף לזכותם של הפלסטינים למולדת עצמאית, ובעת ובעונה אחת אישר מחדש את זכותה של ישראל לחיות בביטחון.
קריאה כפולה זו עוצבה באיגרת האפוסטולית Redemptionis anno משנת 1984.
"עבור העם היהודי החי במדינת ישראל והשומר בארץ זו עדויות יקרות ערך שכאלה להיסטוריה שלו ולאמונתו, עלינו לבקש את הביטחון המיוחל ואת השלווה הראויה שהם זכותה היסודית של כל אומה, ותנאי לחיים ולקידום עבור כל חברה", אמר האפיפיור.
"לעם הפלסטיני, ששורשיו ההיסטוריים נמצאים בארץ זו ומזה עשורים הוא מפוזר ומפורד, יש את הזכות הטבעית והצודקת למצוא פעם נוספת מולדת ולחיות בשלום ובשלווה עם שאר העמים באזור".
הוא חזר על אותו המסר בשנת 2000 במהלך עלייתו לרגל לארץ הקודש - זהו לא הביקור ראשון של אפיפיור, אך נתפס ככזה שזכה לשבחים כרגע "היסטורי" בשל חשיבותו.
תמיכתו של בנדיקטוס ה-16
תשע שנים לאחר מכן, אפיפיור נוסף דורך על אדמת ישוע הקדושה אך הפצועה. היה זה במאי 2009, כאשר בנדיקטוס ה-16 נסע למזרח התיכון.
כשהוא צועד בעקבות קודמו, הוא הדגיש כי נוסחת "שתי המדינות" אינה חזון אוטופי, אלא תנאי הכרחי לסיום סחרור האלימות ולהבטחת עתיד האזור.
"הכס הקדוש תומך בזכות עמכם למולדת פלסטינית ריבונית בארצם של אבותיכם, בטוחה ובשלום עם שכנותיה, בתוך גבולות מוכרים בינלאומית", אמר האפיפיור בנדיקטוס.
הוא דחק בפלסטינים "לשמור על להבת התקווה חיה, תקווה שניתן למצוא דרך למלא את השאיפות הלגיטימיות של הישראלים והפלסטינים כאחד לשלום ולייציבות".
דבריו ומעשיו של האפיפיור פרנציסקוס
תחת האפיפיור פרנציסקוס, מחויבות זו לבשה אופי בינלאומי ורשמי יותר. היא חוזקה על ידי יוזמות דיפלומטיות - כולל חתימת הכס הקדוש ב-2015 על ההסכם המקיף המכיר רשמית במדינת פלסטין - כמו גם על ידי מחוות פסטורליות יותר, כגון תפילת השלום ב-2014 בגני הוותיקן עם נשיא ישראל שמעון פרס ונשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
מפגש זה היה אחד מפירות מסעו של האפיפיור פרנציסקוס לארץ הקודש בשלהי מאי, שבמהלכו הצהיר חורחה מריו ברגוליו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "הגיעה השעה שכולם ימצאו את האומץ להיות נדיבים ויצירתיים בשירות טובת הכלל, את האומץ לכונן שלום הנשען על הכרת הכל בזכותן של שתי מדינות להתקיים ולחיות בשלום ובביטחון בתוך גבולות מוכרים בינלאומית".
בשנים שחלפו לאחר מכן, עד למותו, ביקש האפיפיור פרנציסקוס להעניק תנופה דיפלומטית וסמלית רבה יותר ליישום הפתרון. דבריו ומעשיו זכו באופן עקבי לתמיכה מהצהרות של משלחות הקבע של הכס הקדוש לארגונים הבינלאומיים ומצד כבוד הקרדינל, מזכיר המדינה פייטרו פארולין, אשר חזר והדגיש כי פתרון "שני עמים, שתי מדינות" הוא הנתיב הפוליטי הדחוף ביותר שיש לקדם.
קריאותיו של האפיפיור ליאו ה-14
מורשת זו מופקדת כעת בידיו של האפיפיור ליאו ה-14, אשר מראשית הדרך החזיר את מסגרת שתי המדינות למרכז הדיון העולמי.
זכורות במיוחד הערותיו על סיפון המטוס מאיסטנבול לביירות, במהלך מסעו האפוסטולי לטורקיה וללבנון: "הכס הקדוש תומך פומבית מזה מספר שנים בהצעה לפתרון שתי המדינות. כולנו יודעים שברגע זה ישראל עדיין אינה מקבלת פתרון זה, אך אנו רואים בו את הפתרון היחיד שיכול להציע - בואו נאמר - מענה לסכסוך שבו הם חיים ברציפות".
הוא חזר על עמדה זו במהלך נאומו בפני הסגל הדיפלומטי ב-9 בינואר 2026: "בפרט, פתרון שתי המדינות נותר החזון המוסדי למילוי השאיפות הלגיטימיות של שני העמים".
קריאותיהם של האפיפיור ליאו ושל קודמיו עודן ממתינות למענה. המלחמה מוסיפה להחריב עמים, בעוד הנתיב לשלום נראה מעורפל והולך. אך עבור האפיפיורים והכס הקדוש, המבוי הסתום הפוליטי והטרגדיה ההומניטרית אינם מבטלים את תקפות הפתרון, להפך, הם מוכיחים את דחיפותו. זוהי הדחיפות שהאפיפיור ליאו ה-14 הדגיש בקוראו לקהילה הבינלאומית לקחת על עצמה את אחריותה.
