פטרוס מזכיר לנו שהעניים הם לב הבשורה

מאת אנדריאה טורניאלי

כבר בכותרת, האקסורטציה האפוסטולית הראשונה של האפיפיור ליאו ה-14, Dilexi te, חושפת את הקשר ההדוק שלה ל-Dilexit nos (הוא אהב אותנו), האנציקליקה האחרונה של פרנציסקוס, ומייצגת, במובן מסוים, את המשכה. זהו אינו טקסט על התורה החברתית של הכנסייה, ואינו מנתח סוגיות ספציפיות. במקום זאת, הוא מציג את עצם יסודות ההתגלות, ומדגיש את הקשר החזק בין אהבת המשיח לבין קריאתו אלינו להתקרב לעניים.

המרכזיות של האהבה לעניים נמצאת, למעשה, בלב הבשורה עצמה, ולכן אינה יכולה להידחות כ"נושא חביב" של אפיפיורים או זרמים תיאולוגיים מסוימים, ואף לא להיות מוצגת כתוצאה חברתית או הומניטרית גרידא שהיא חיצונית לאמונה הנוצרית ולהכרזתה.

"אהבה לאדון... היא אחת עם האהבה לעניים", כותב האפיפיור ליאו. הן, אם כן, בלתי נפרדות: ישוע אומר, "כל מה שעשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה, לי עשיתם". לפיכך, ממשיך האפיפיור, "אין זה עניין של אדיבות אנושית גרידא, אלא התגלות: מגע עם החלשים וחסרי הכוח הוא דרך יסודית לפגוש את אדון ההיסטוריה."

האפיפיור מציין כי, למרבה הצער, אפילו נוצרים מסתכנים ב"היכנעות" לגישות עולמיות, אידיאולוגיות וגישות פוליטיות או כלכליות מטעות. הכעס שאנו שומעים לעיתים כאשר אנשים מזכירים את המחויבות לעניים - כאילו הייתה הסחת דעת מאהבה ופולחן המופנים כלפי האל - חושף עד כמה המסמך הזה רלוונטי לזמננו.

"העובדה שיש המבטלים או מגחכים על מעשי צדקה, כאילו היו אובססיה מצד מעטים ולא הלב הבוער של משימת הכנסייה", אומר האפיפיור ליאו, "משכנעת אותי בצורך לחזור ולקרוא מחדש את הבשורה, פן נסתכן בהחלפתה בחוכמת העולם הזה."

באמצעות ציטוטים מקראיים ותובנות של אבות הכנסייה, אנו מקבלים תזכורת לכך שאהבה לעניים "אינה אופציה, אלא דרישה של פולחן אמיתי." דבריהם של יוחנן כריסוסטומוס הקדוש ואוגוסטינוס הקדוש ממשיכים להאיר את עיני הכנסייה היום: הראשון דוחק בנו לכבד את ישוע בגופם של העניים, ושואל איזה היגיון יש במזבחות מלאים בכלי זהב, בזמן שהמשיח שוכב מותש מרעב ממש מחוץ לכנסייה; השני מתאר את העניים כ"נוכחותו הסקרמנטלית של האדון", ורואה בדאגה לעניים עדות מוחשית ליושר האמונה של האדם: "כל מי שאומר שהוא אוהב את אלוהים ואין לו חמלה על הנזקקים משקר."

בגלל קשר זה עם מהות המסר הנוצרי, החלק האחרון של Dilexi te מכיל קריאה המופנית לכל אדם שנטבל, ודוחקת בכל אחד להתחייב באופן קונקרטי להגנה וקידום החלשים ביותר: "כל חברי עם האלוהים מחויבים להשמיע את קולם, גם אם בדרכים שונות, על מנת להצביע על סוגיות מבניות כאלה ולגנותן, אפילו במחיר של להיראות טיפשים או נאיביים."

זהו מסר בעל השלכות עמוקות הן עבור הכנסייה והן עבור החברה: המערכת הכלכלית-פיננסית הנוכחית ו"מבני החטא" שלה אינם בלתי נמנעים, ולכן אפשר להתגייס לדמיין ולבנות - "בכוחו של הטוב" - חברה שונה וצודקת יותר, "על ידי שינוי מנטליות אך גם, בעזרת המדע והטכנולוגיה, על ידי פיתוח מדיניות אפקטיבית לשינוי חברתי."

Dilexi te החלה במקור על ידי פרנציסקוס. האפיפיור ליאו ה-14 – אשר, כאיש דת ולאחר מכן כבישוף שנמצא בשליחות, חלק כל כך הרבה מחייו עם העניים, ואפשר לעצמו להתבשר על ידיהם - ואימץ אותה כשלו.