האפיפיור בקבלת הקהל: הכנסייה נקראת לחפש את שאבדו

מאת פרנצ'סקה מרלו

במסגרת סדרת הלימוד בנושא ״קנאות שליחית״, האפיפיור פרנציסקוס ביקש מהנוכחים באולם פאולוס השישי שבאו על מנת להשתתף בקבלת הקהל השבועית ״להביט על המודל לבישור הטוב ביותר: ישוע״.

דבר האלוהים

האפיפיור ציין כי הבשורה הנשמעת בחג המולד מגדירה את ישוע כ״דבר האלוהים״, ואמר שעובדה זו מדגישה היבט מהותי של ישוע, כלומר, שהוא תמיד ״יוצא״.

הדבר קיים על מנת שיועבר, שיופץ, המשיך האפיפיור, ו״למשיח יש לא רק דברי חיים, אלא הוא הופך את חייו לדבר.״

האפיפיור פרנציסקוס המשיך ואמר שאנו רואים, דרך הבשורה, את הקירבה שהייתה לישוע עם האב, במיוחד דרך רגעי התפילה שלו.

השירות שלו מופנה תמיד לזולת. למעשה, בעת שהוא מדבר על שליחותו, ישוע אומר שהוא לא בא ״כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּהוּ אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ״. (מתי כ: 28)

הרועה הטוב

בהמשך דבריו ציין האפיפיור, שישוע מכונה ״הרועה הטוב״.

ספרי הבשורה מציעים לנו מבט שימושי כדי לייצג את המשמעות האמיתית של שליחות זו.

״להיות רועה״, ציין פרנציסקוס, ״לא הייתה רק עבודה, כיוון שזה דרש זמן והרבה מסירות. זו הייתה דרך חיים אמיתית וראויה: עשרים וארבע שעות ביממה, לחיות עם הצאן״.

ישוע נתן את חייו עבורנו ו״על ידי שהייה עם ישוע, אנו מגלים שהרועה אוהב תמיד את האדם המבולבל, האבוד, הרחוק.״

האפיפיור המשיך והדגיש כי ״אם אנו רוצים להתאמן בקנאות השליחית שלנו, עלינו לחשוב תמיד על הכבש האבוד״.

בקטע הבשורה המדבר על הכבש האבוד, ״אנו מגלים שאלוהים לא נשאר על מנת להביט בתפילה בדיר הכבשים, והוא גם לא מאיים עליהם כדי שלא יעזבו, אבל אם אחד עוזב ואובד, הוא לא נוטש את הכבש הזה, אלא הולך לחפשו.״

הזדמנות לעדות

לקראת סיום הלימוד, שאל האפיפיור, ״האם אנו חשים באופן דומה?״ הוא ציין כי אנשים בחיינו שאולי עזבו את העדר, עלולים להראות לנו כאויבים.

מנקודה זו הזמין אותנו האפיפיור לראות באיבה שלנו לזולת כהזדמנות ״לשאת בפניהם עדות על שמחתו של אב שאוהב אותם ומעולם לא שכח אותם״.

״יש מילה טובה עבורם ויש לנו את הכבוד ואת הנטל להיות אלה שיישאו אותה אליהם. כי המילה, הדבר, ישוע, מבקש זאת מאיתנו״, הדגיש האפיפיור.

לבסוף, ביקש פרנציסקוס שבתפילה, ״נבקש את החסד של לב של רועה, כי בלי אהבה זו שסובלת ומסתכנת, אנחנו מסתכנים בלרעות את עצמנו לבד״.