פרנציסקוס: השליחות, חוסר השקט והשמחה שבהפצת הבשורה

מאת דבורה קסטלאנו לובוב

״אהבת המשיח הייתה הכוח שהניע אותו לגבולות הרחוקים ביותר, תוך עמל וסכנה תמידיים, התגברות על מכשולים, אכזבות וייאוש, ואכן, נתנה לו נחמה ושמחה בהליכתו בעקבות [המשיח] ובשרתו [אותו] עד הסוף״.

במילים אלה, תיאר האפיפיור פרנציסקוס את פרנסיסקו חוויאר הקדוש, אשר ״נחשב בצדק למיסיונר הגדול ביותר של הזמנים המודרניים״, בעת קבלת הקהל השבועית של יום רביעי בבוקר, שהתקיימה בכיכר פטרוס הקדוש, בעודו ממשיך להרהר בדמויות המייצגות את הַתְּשׁוּקָה לְבַשֵּׂר.

בהרהרו על הקדוש המגן של השליחות הקתולית, שיבח האפיפיור את מסירותו של הקדוש לחולים, לעניים ולילדים, בכל מקום אליו הגיע.

הכרת תודה למיסיונרים של היום

״אנו יכולים ללמוד מפרנסיסקו חוויאר הקדוש״, אמר האפיפיור, ושיבח אותו כדוגמה למיסיונרים וגם לצעירים. בעוני ובאומץ, אמר האפיפיור, שירת הקדוש  והוא והשיג דברים נפלאים.

בזמן שציין את הישגיו של פרנציסקוס חוויאר הקדוש, האפיפיור שיבח את כל המיסיונרים, שממשיכים להתמסר לעזרה לזולת, בהשראת האמונה ובאהבתו של המשיח.

״אנחנו רואים את האומץ הזה אצל מיסיונרים היום, שאינם מפליגים על גבי ספינות, אלא טסים במטוסים, אבל יש להם את הכוח לצאת החוצה״, הריע האפיפיור.

האפיפיור שיבח את ״הכוהנים, העמאים, הנזירות, רבים כל כך, שיוצאים לשליחות״, והדגיש שאנו יכולים ללמוד מהם.

מסירות ללא סייג לאלוהים

האב הקדוש הדגיש כיצד קרבתו של פרנסיסקוס חוויאר הקדוש למשיח, אפילו בתוך סערה, תמיד העצימה אותו.

חוויאר, נזכר האפיפיור, נולד למשפחה אצילה אך ענייה בנָוַוארַה, צפון ספרד, בשנת 1506, שלימים ילמד באוניברסיטה של פריז ״כדי להשיג משרה כנסייתית בשכר טוב שתבטיח את עתידו״. האפיפיור נזכר במוניטין שלו כצעיר חביב ומבריק, המצטיין בספורט ובלימודים, פגש את איגנציוס מלויולה הקדוש. ״הם הופכים לחברים טובים, ואיגנציוס עוזר לפרנסיסקו לחיות חוויה רוחנית חדשה ועמוקה״, הדגיש האפיפיור הישועי.

האפיפיור ציין כיצד פרנסיסקו חוויאר היה בין הישועים של אותה תקופה שנשלחו לאיי הודו המזרחית, כדי להביא את האמונה.

להכריז על ישוע המשיח

בנקודת זמן זו, לדבריו, החלה לפעול הקבוצה הראשונה של מיסיונרים נלהבים, המוכנים לסבול קשיים וסכנות עצומות, להגיע לארצות ולפגוש עמים עם תרבויות ושפות לא מוכרות.

המשותף להם, הציע האב הקדוש, הוא שהם מונעים רק על ידי הרצון העז לבשר על ישוע המשיח ועל בשורתו.

בהמשך, חוויאר מונה לנונציו, נציגו של האפיפיור פאולוס השלישי אצל שליטי אותן ארצות במזרח, ובתוך קצת יותר מאחת עשרה שנים, הוא הצליח לעשות עבודה יוצאת דופן.

גם אם המסעות על גבי ספינות באותה תקופה היו קשים ומסוכנים מאוד, כאשר רבים מתו בדרך כתוצאה מטביעת הספינות עליהן באו או ממחלות, הדגיש האפיפיור, חוויאר בילה למעלה משלוש שנים וחצי על ספינות, שליש מכל תקופת שליחותו.

הכל מתוך אהבה לאלוהים

לאחר שהגיע לגואה, הודו, בירת המזרח הפורטוגלי, הקים שם חוויאר את בסיסו, אך לא עצר שם, כך אמר האפיפיור. במקום זאת, הוא יוצא לבשר לדייגים העניים של החוף הדרומי של הודו, מלמד את הילדים קטכיזם ותפילות, מטביל ומרפא חולים.

לאחר מכן, במהלך תפילת לילה בקברו של השליח בר-תלמי, הוא מרגיש שהוא חייב ללכת מעבר להודו, ולכן, עוזב למולוקה, האיים הרחוקים ביותר של הארכיפלג האינדונזי, שם ייסד כמה קהילות נוצריות בשנתיים ושם לימד  את הקטכיזם בשפה המקומית ובשירה.

האפיפיור הזמין נאמנים לקרוא את מכתביו, להבין טוב יותר כיצד הרגיש.

הפירות הנפלאים של אסיה

יום אחד, בהודו, המשיך האפיפיור, פגש פרנסיסקו חוויאר איש יפני, שסיפר לו על ארצו הרחוקה, שאליה לא נסע אף מיסיונר אירופי מעולם, והוא החליט לנסוע לשם לאחר שכבר עבר מסע מלא אתגרים. ״שלוש השנים ביפן היו קשות מאוד, בשל האקלים, ההתנגדות ומחסום השפה״, אמר האפיפיור, ״אבל גם כאן הזרעים שניזרעו יישאו פירות נפלאים״.

ביפן, ציין האפיפיור, ״חוויאר מבין שהמדינה המכריעה למשימה באסיה הייתה אחרת: סין״.

״עם התרבות שלה, ההיסטוריה שלה, כלומר גדולתה״, אמר האפיפיור, ״היא למעשה המעצמה הדומיננטית באותו חלק של העולם״.

התמודדות עם כישלון

מסיבה זו חזר חוויאר לגואה, וזמן קצר לאחר מכן יצא שוב, בתקווה להיכנס לסין, למרות שהייתה סגורה לזרים. למרות רצונו, הוא נכשל.

חוויאר מת בגיל 46 בשנת 1552, בהתמסרות מוחלטת לאדון, באי הקטן סנסיאן, מחכה לשווא להגיע ליבשה בקרבת קנטון. ״כך מסתיים מסעו הארצי של פרנסיסקו חוויאר ״, אמר האפיפיור.

שמחת הבישור

האפיפיור פרנציסקוס סיכם בשבחו את חיי התפילה המופתיים של פרנסיסקו חוויאר הקדוש, וקרבתו למשיח, עד הסוף.

״הביטו על פרנסיסקו חוויאר, הביטו אל האופק, הביטו באנשים שנמצאים במצוקה רבה, הביטו בכל כך הרבה אנשים סובלים, כל כך הרבה אנשים שזקוקים לישוע. ולכו, אזרו אומץ. אפילו היום יש צעירים אמיצים. אני חושב על כל כך הרבה מיסיונרים למשל בפפואה גינאה החדשה, אני חושב על חברים שלי, אנשים צעירים. אני חושב על כל אלה שהלכו לבשר כהמשך לפרנסיסקו חוויאר. שהאל ייתן לכולנו את השמחה שבבישור, השמחה!״