האפיפיור בקבלת הקהל: גרגרנות מעוותת את מתנתו של אלוהים "הלחם היומי שלנו"

מאת דבורה קסטלאנו לובוב

אכילת פרוסת עוגה היא לא הבעיה שכן ישוע בעצמו העריך אוכל טוב וחברה, אלא לקחת כמובן מאליו או לעוות את "הלחם היומי של אלוהים", שיכול לאט ובטוח להרוס את כדור הארץ.
האפיפיור פרנציסקוס הציע פרספקטיבה זו במהלך קבלת הקהל השבועית שלו שנערכה באולם פאולוס השישי בוותיקן.
בהמשך לסדרת הקטכיזם שלו על המידות הטובות והרעות, השבוע האפיפיור התמקד בחטא הגרגרנות.

ישוע נהנה מארוחות טובות עם אחרים

האב הקדוש ציין שמנקודת המבט הנוצרית, האוכל אינו "רע" במקום זאת, מה שמסתכן להיות בעיה זה היה יחסים שלנו עם אוכל.
האפיפיור הזכיר איך האדון דחה את ההבחנה הפולחנית של החוק העברי בין אוכל מותר (טהור) לטמא.
ישוע, הוא התעקש, הראה לנו במעשיו שלו שאין שום דבר רע בלהנות מארוחה טובה או יין, כפי שמעידים הכתובים כאשר הוא נשאל על ידי הפרושים על כך שתלמידיו אינם צמים בזמן ארוחת הערב בבית לוי עם המוכסים והחוטאים (מרקוס ב:18-20).
הוא רוצה שנהיה שמחים איתו ליד השולחן, אבל גם שנהיה מוכנים לאזן את זה עם הינזרות וצום בזמנים של סבל, למשל, כפי שעושים הנוצרים במהלך זמן התענית.
האפיפיור הדגיש, שמה שחשוב הוא העיוות של מערכת היחסית שלנו עם אוכל וכיצד הוא משנה אותנו ואת לבינו.
מה הבשורה מספרת לנו על זה? בואו נסתכל על ישוע, אמר האפיפיור. "הנס הראשון, בסעודת החתונה בכנא, מגלה את הזדהותו עם שמחות האדם: הוא דואג שהמשתה יסתיים בטוב ומעניק לחתן ולכלה הרבה יין טוב.
ישוע, הזכיר האפיפיור, נראה לעיתים קרובות ליד השולחן אוכל, בניגוד ליוחנן המטביל, שזכור בשל הסגפנות שלנו. כאורח במשתה החתונה בכנא, ישוע לימד הטוב שבאוכל ובשתייה, ואת השמחה של חברי שולחן הסעודה.
משום כך, האפיפיור פרנציסקוס מפציר במאמינים להיות תמיד אסירי תודה על מתנת הלחם היומיומי של אלוהים "ושאנו מודעים לאחריותנו כלפי האחרים ובעלי מוסר בהנאה שלנו מהדברים הטובים של כדור הארץ".

מערכת היחסים שלנו עם אוכל חייבת להיות מאוזנת

האפיפיור הפנה את תשומת הלב לנטייה של החברה לקיים מערכת יחסים מעוותת או לא מאוזנת עם אוכל.
בחברות המוטרדות מהפרעות אכילה, שלעתים קרובות מבזבזות כמויות גדולות של מזון גם כאשר אנשים רבים בעולמנו רעבים, האפיפיור הציע שהרגלי האכילה שלנו צריכים להיות מתונים ואחראים חברתית.
הוא הודה שמחלות אלה, "לעתים קרובות כואבות מאוד", הקשורות "בעיקר לייסורים של הנפש והנשמה."
"אוכל הוא הביטוי של משהו פנימי: הנטייה לאיזון או חוסר מתינות: היכולת להודות או היהירות לדרוש אוטונומיה: האמפתיה של אלה שיודעים לחלוק אוכל עם נזקקים: או האנוכיות של אלה שאוגרים הכל לעצמם."

הבעיה היא לא "להיכנע" לפני חתיכה מהעוגה

איך האחר אוכל, האפיפיור, מגלה משהו על נשמתם.
האב הקדוש הזכיר באמירה "שאנחנו אוכלים בכדי לחיות, אנחנו לא חיים כדי לאכול."
הוא הזהיר כי התנהגויות הצריכה שלנו, שעשויות להיראות אישיות, יכולות להשפיע גם על החברה ועל כדור הארץ בכללותו.
אם אנו רואים זאת מנקודת מבט חברתית, האפיפיור נימק, גרגרנות הוא "אולי החטא המסוכן ביותר שהורג את כדור הארץ".
אמנם "החטא של אלה שנכנעים מול פורסת עוגה, בכל מה שקשור אינו גורם נזק גדול", "הזללנות שבה אנו משתלחים, במשך מאות השנים האחרונות על משאבי כדור הארץ לעומת זאת, "מסכנת את העתיד של כולם", האפיפיור התעקש.

השלכות על העולם כולו

"התנפלנו על הכל כדי להפוך לאדונים של הכל, למרות שהכל הופקד בידי המנהל שלנו", נאנח האפיפיור. "הנה, אם כן, החטא הגדול, זעם הבטן: דחינו את שם האדם כדי לקבל אחר, צרכנים."
האפיפיור פרנציסקוס הכריז שבעוד "שנוצרנו להיות גברים ונשים אוכריסטים, בעלי יכולת הודיה, זהירים בשימוש בכדור הארץ, אך במקום זאת הפכנו לטורפים. ועכשיו אנו מבינים שצורה זו של גרגרנות גרמה נזק רב".
האפיפיור סיים ועודד את כולם לבקש מהאדון לשאוף לחיות בפיכחון.

ניתן למצוא את המכתב המלא של קבלת הקהל השבועית של האפיפיור הבוקר באתר הוותיקן.